Sanhedrin 6:7 סנהדרין

Jeruzalémský talmud · Nezikin – Škody · halacha 6:7 · 4 segmentů

MIŠNA: Jak ho pověsí? Zapustí kůl do země a z něj vyčnívá dřevo. Spojí mu obě ruce jednu přes druhou a pověsí ho. Rabi Josi říká: Kůl se opře o zeď a pověsí ho tak, jak to dělají řezníci. Pověsí ho a hned ho sejmou. A pokud zůstane přes noc, přestupuje se tím zákaz, neboť je řečeno: „Jeho mrtvola nezůstane přes noc na dřevě, ale jistě ho pohřbíš téhož dne, neboť pověšený je zlořečením Boha“ (Dt 21,23), jako by se říkalo: Proč tento visí? Protože „dobrořečil“ [tj. zlořečil] Jménu, a tak se ukazuje, že Jméno Nebes je znesvěceno.

משנה: כֵּיצַד תּוֹלִין אוֹתוֹ. מְשַׁקְּעִין אֶת הַקּוֹרָה בָאָרֶץ וְהָעֵץ יוֹצֵא מִמֶּנּוּ. וּמַקִּיף שְׁתֵּי יָדָיו זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ וְתוֹלֶה אוֹתוֹ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר הַקּוֹרָה מֻטָּה עַל הַכֹּתֶל וְתוֹלֶה אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהַטַּבָּחִין עוֹשִׂין. תּוֹלִין וּמַתִּירִין אוֹתוֹ מִיָּד וְאִם לָן עוֹבֵר עָלָיו בְּלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי כְּלוֹמַר מִפְּנֵי מַה זֶה תָּלוּי. מִפְּנֵי שֶׁבֵּרַךְ אֶת הַשֵּׁם וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל:

GEMARA: Učí se: Rabi Eliezer ben Jaakov říká: V jednom je přísnější případ znesvětitele [Jména] než rouhače a v jednom je přísnější případ rouhače než znesvětitele. U rouhače je psáno: „Jeho mrtvola nezůstane přes noc na dřevě“ (Dt 21,23). A u znesvětitele je psáno: „A Ricpa, dcera Ajova, vzala žíněný pytel a rozprostřela si ho na skále od počátku žně, dokud na ně nezačala téct voda“ (2S 21,10). To učí, že viseli od šestnáctého nisanu do sedmnáctého marchešvanu.

הלכה: תַּנֵּי. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. זֶה חוֹמֶר בִּמְחַלֵּל מִבִּמְגַדֵּף וְזֶה חוֹמֶר בִּמְגַדֵּף מִבִּמְחַלֵּל. בִּמְגַדֵּף כְּתִיב לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ. וּבִמְחַלֵּל כְּתִיב וַתִּקַּח רִצְפָּה בַת אַיָּה אֶת הַשַּׂק וַתַּטֵּהוּ עַל הַצּוּר מִתְּחִילַּת קָצִיר עַד נִתַּךְ מַיִם עֲלֵיהֶם. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ תְלוּיִין מִי״ו בְּנִיסָן עַד י״ז בְּמַרחֶשְׁוָן.

Je psáno: „Jozue je onoho dne učinil dřevorubci a nosiči vody pro pospolitost a pro oltář Hospodinův“ (Joz 9,27). „Pro pospolitost“ – to se chápe. Ale „pro oltář Hospodinův“? Jozue je totiž ponechal v nejistotě. Řekl: Já je [ne]vzdálím ani nepřiblížím, ale ten, kdo v budoucnu postaví Vyvolený dům: bude-li chtít přiblížit, ať přiblíží, bude-li chtít vzdálit, ať vzdálí. Přišel David a vzdálil je: „Gibeonci nebyli ze synů Izraele“ (2S 21,2). A proč je vzdálil? Kvůli [slovům]: „Za dnů Davidových byl hlad po tři roky“ atd. (2S 21,1). David řekl: Pro tři viny se zadržují deště: pro modloslužbu, pro zakázané pohlavní svazky a pro prolévání krve. Modloslužba, neboť je psáno: „Aby se vaše srdce nedalo svést“ (Dt 11,16), a hned vedle: „a zavře nebesa“ (Dt 11,17). Zakázané svazky, neboť je psáno: „Proto byly zadrženy přeháňky a pozdní déšť nepřišel, a přece máš čelo ženy nevěstky“ (Jr 3,3). Prolévání krve, neboť je řečeno: „Vždyť krev znesvěcuje zemi“ (Nu 35,33). A někteří říkají: Také ti, kdo veřejně přislíbí dobročinnost a nedají, neboť je psáno: „Mraky a vítr, a deště není – takový je muž, který se chlubí klamným darem“ (Př 25,14). David prozkoumal všechny své cesty a nenašel ani jedno z toho. Začal se dotazovat urim a tumim. To je to, co je psáno: „David hledal tvář Hospodinovu“ (2S 21,1). Rabi Lazar řekl: Je psáno: „Hledejte Hospodina, všichni pokorní země, kteří konáte jeho právo“ atd. (Sf 2,3). „A Hospodin řekl: Kvůli Saulovi a kvůli domu krve, protože usmrtil Gibeonce“ (2S 21,1). „Kvůli Saulovi“ – že jste mu neprokázali milosrdenství. „A kvůli domu krve, protože usmrtil Gibeonce.“ David poslal a zavolal je. Řekl jim: Co máte s domem Saulovým? Řekli mu: Že z nás usmrtil sedm mužů: dva dřevorubce, dva nosiče vody, písaře, chazana a šamaše. Řekl jim: A co chcete? Řekli mu: „Ať je nám vydáno sedm mužů… a pověsíme je Hospodinu v Gibeonu“ (2S 21,6). Řekl jim: Jaký z toho budete mít prospěch, když budou zabiti? Vezměte si stříbro a zlato. Řekli mu: „Nejde nám o stříbro a zlato se Saulem a s jeho domem“ (2S 21,4). Řekl: Snad se stydí jeden před druhým. Bral každého z nich zvlášť a mezi čtyřma očima ho přemlouval, ale ten nepřijal. To je to, co je psáno: „Nejde [nám] o stříbro a zlato“ – psáno je „mně“. V onu hodinu řekl David: Tři dobré dary dal Svatý, budiž požehnán, Izraeli: jsou stydliví, milosrdní a prokazují laskavost. Stydliví, neboť je psáno: „Aby jeho bázeň byla na vašich tvářích“ atd. (Ex 20,20). Milosrdní, neboť je psáno: „A dá ti milosrdenství, slituje se nad tebou a rozmnoží tě“ (Dt 13,18). Prokazující laskavost, neboť je psáno: „A Hospodin, tvůj Bůh, ti zachová smlouvu a laskavost“ (Dt 7,12). A tito neměli ani jedno z toho, a proto je vzdálil: „Gibeonci nebyli ze synů Izraele.“ I Ezdráš přišel a vzdálil je: „A netínští bydleli na Ofelu a Cicha a Gišpa byli nad netínskými“ (Neh 11,21). A i v budoucnu je Svatý, budiž požehnán, vzdálí, neboť je psáno: „A ti, kdo slouží městu, mu budou sloužit ze všech kmenů Izraele“ (Ez 48,19) – [čti:] vyhubí je ze všech kmenů Izraele.

כְּתִיב וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא חוֹטְבֵי עֵצִים וְשׁוֹאֲבֵי מַיִם לָעֵדָה. נִיחָא לָעֵדָה. וּלְמִזְבַּח יְי. אֶלָּא שֶׁתְּלָיָין יְהוֹשֻׁעַ בריפן . אָמַר. אֲנִי [לֹא] מַרְחִיקָן וְלֹא מְקָרְבָן. אֶלָּא מִי שֶׁעָתִיד לִבְנוֹת בֵּית הַבְּחִירָה דְּאֶת דַּעְתּוֹ לְקָרֵב יְקָרֵב וְאֶת דַּעְתּוֹ לְרַחֵק יְרַחֵק. וּבָא דָוִד וְרִיחֲקָן. וְהַגִּבְעוֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה. וְלָמָּה רִיחֲקָן. עַל שֵׁם וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד שָׁלשׁ שָׁנִים וגו׳. אָמַר דָּוִד. בָּעֲוֹן שְׁלֹשָׁה דְבָרִים גְּשָׁמִים נֶעֱצָרִין. עֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. עֲבוֹדָה זָרָה דִּכְתִיב פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסָמִיךְ לֵיהּ וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם. גִּילּוּי עֲרָיוֹת דִּכְתִיב וַיִּמָּנְעוּ רְבִיבִים וּמַלְקוֹשׁ לֹא הָיָה וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ. שְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁנֶּאֱמַר כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. אַף פּוֹסְקֵי צְדָקָה בָּרַבִּים וְאֵינָן נוֹתְנִין. דִּכְתִיב נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִין אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר. בָּדַק דָּוִד בְּכָל דְּרָכָיו וְלֹא מָצָא אֶחָד מֵהֶן. הִתְחִיל שׁוֹאֵל בְּאוּרִים וְתוּמִּים. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת פְּנֵי יְי. אָמַר רִבִּי לָעְזָר. כְּתִיב בַּקְּשׁוּ יְי כָּל עַנְוֵי אָרֶץ אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ פָּעָלוּ וגו׳. וַיֹּאמֶר יְי עַל שָׁאוּל וְעַל בֵּית הַדָּמִים עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעוֹנִים. עַל שָׁאוּל. שֶׁלֹּא עֲשִׂיתֶם עִמּוֹ חֶסֶד. וְעַל בֵּית הַדָּמִים עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעוֹנִים. שָׁלַח דָּוִד וּקְרָאָן. אָמַר לָהֶם. מַה לָכֶם וּלְבֵית שָׁאוּל. אָמְרוּ לוֹ. עַל יְדֵי שֶׁהֵמִית מִמֶּנּוּ שִׁבְעָה אֲנָשִׁים שְׁנֵי חוֹטְבֵי עֵצִים וּשְׁנֵי שׁוֹאֲבֵי מַיִם וְסוֹפֵר וַחַזָּן וְשַׁמָּשׁ. אֲמַר לוֹן. וּמַה תּוּן בְּעוּן. אָמְרוּ לֵיהּ. יוּתַּן לָנוּ שִׁבְעָה אֲנָשִׁים… וְהוֹקַעֲנוּם לַיי בְּגִבְעוֹן. אֲמַר לוֹן. וּמָה הֲנָיָיה יֵשׁ לְכוֹן אִין אִינּוּן מִתְקַטְּלִין. סְבוּ לְכוֹן כְּסַף וּדְהַב. אָמְרוּ לֵיהּ. אֵין לָנוּ כֶּסֶף וְזָהָב עִם שָׁאוּל וְעִם בֵּיתוֹ. אָמַר. דִּילְמָא בְּהַתִּין אִילֵּין מִן אִילֵּין. הֲוָה נְסִיב כָּל חַד וְחַד מִינּוֹן וּמְפַיֵיס לֵיהּ קוֹמֵי נַפְשֵׁיהּ וְהוּא לָא מְקַבֵּל עֲלוֹי. הָדָא הוּא דִכְתִיב אֵין [לָנוּ] כֶּסֶף וְזָהָב. אֵין לִי כְתִיב. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר דָּוִד. שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל. בּוֹיְישָׁנִין וְרַחֲמָנִין וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים. בּוֹיְישָׁנִין דִּכְתִיב לְבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם וגו׳. רַחֲמָנִין דִּכְתִיב וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ. גּוֹמְלֵי חֲסָדִים דִּכְתִיב וְשָׁמַר יְי אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד. וְאֵילּוּ אֵין בָּהֶן אַחַת מֵהֶן וְרִיחֲקָן. וְהַגִּבְעוֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה. וְאַף עֶזְרָא בָא וְרִיחֲקָן. וְהַנְּתִינִים הָיוּ יוֹשְׁבִין בָּעוֹפֶל וְצִיחָה וְגִישְׁפָּה מִן הַנְּתִינִים. וְאף לְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֲקָן. דִּכְתִיב וְהָעוֹבֵד הָעִיר יַעַבְדוּהוּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. יַאֲבִידוּהוּ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.

„Král řekl: Já je vydám“ (2S 21,6). „Král vzal dva syny Ricpy“ (2S 21,8). Ale Míkal, dcera Saulova, neměla dítě (2S 6,23), a ty říkáš tak [pět synů Míkaly]? Je tedy třeba říci: Byli to synové Merab, Míkal je vychovala a byli nazýváni po ní. „Král je vydal do rukou Gibeonců a ti je pověsili na hoře před Hospodinem; a padli všech sedm společně“ (2S 21,9). Psáno je „šivatajim“, bez jednoho. To je Mefibošet, za něhož se David modlil a oltář ho přijal. Řekl jim: Převedu je před oltářem; koho oltář přijme, ten patří jemu. [Učinil to] kvůli Mefibošetovi, protože byl velký v Tóře. Převedl je před oltářem a ten ho přijal. Rabi Avin řekl: „Volám k Bohu Nejvyššímu, k Bohu, který to pro mě dokonává“ (Ž 57,3): že Svatý, budiž požehnán, souhlasil s Davidem. „A byli usmrceni ve dnech žně, na počátku žně ječmene“ (2S 21,9). „Ricpa, dcera Ajova, vzala oděv a rozprostřela si ho na skále“ (2S 21,10). Co znamená „na skále“? Rabi Hošaja řekl: Že říkala: „Skála – dokonalé je jeho dílo“ (Dt 32,4). Rabi Ba bar Zemina jménem rabiho Hošaji: Větší je posvěcení Jména než znesvěcení Jména. U posvěcení Jména je psáno: „Jeho mrtvola nezůstane přes noc“ (Dt 21,23), a u znesvěcení Jména je psáno: „a viseli, dokud na ně nezačala téct voda“ (srov. 2S 21,10). To učí, že viseli od šestnáctého nisanu do sedmnáctého marchešvanu. Kolemjdoucí říkali: Čím zhřešili, že se na nich změnila míra práva? A odpovídali jim: Protože vztáhli ruce na proselyty, kteří byli prokleti. A věc plyne z úsudku od lehčího k těžšímu: Jestliže u těch, kteří nepřestoupili pro Nebesa, Svatý, budiž požehnán, žádal jejich krev, tím spíše u těch, kteří přestupují pro Nebesa. Onoho dne přestoupilo mnoho proselytů, neboť je řečeno: „Šalomoun sečetl muže proselyty a učinil z nich sedmdesát tisíc nosičů břemen“ atd. (2Pa 2,16–17).

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲנִי אֶתֵּן. וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֶת שְׁנֵי בְּנֵי רִצְפָּה. וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ וָולֶד. וְתֵימַר אָכֵן. אֱמוֹר מֵעַתָּה. בְּנֵי מֵירַב הָיוּ וְגִידַּלְתָּם מִיכַל וְנִקְרְאוּ עַל שְׁמָהּ. וַיִּתְּנֵם הַמֶּלֶךְ בְּיַד הַגִּבְעוֹנִים וַיּוֹקִיעוּם בָּהָר לִפְנֵי יְי וַיִּפְּלוּ שְׁבַעְתָּם יָחַד. שְׁבַעְתָּים כְּתִיב חָסֵר חָד. זֶה מְפִיבוֹשֶׁת שֶׁנִּתְפַּלֵּל עָלָיו דָּוִד וּקְלָטוֹ הַמִּזְבֵּחַ. אָמַר לָהֶן. הֲרֵינִי מַעֲבִירָן לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ. כָּל שֶׁהַמִּזְבֵּחַ קוֹלְטוֹ הֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ. מִפְּנֵי מְפִיבוֹשֶׁת שֶׁהָיָה גָדוֹל בַּתּוֹרָה. וְהֶעֱבִירוֹ לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ וְקָלְטוֹ. אָמַר רִבִּי אָבִין. אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גּוֹמֵר עָלָי. שֶׁהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם דָּוִד. וְהֵמָּה הוּמְתוּ בִּימֵי קָצִיר בִּתְחִילַּת קְצִיר שְׂעֹרִים. וַתִּקַּח רִצְפָּה בַת אַיָּה אֶת הַבֶּגֶד וַתַּטֵּהוּ לָהּ עַל הַצּוּר. מָהוּ עַל הַצּוּר. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ. רִבִּי בָּא בַּר זְמִינָא בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. גָּדוֹל הוּא קִידּוּשׁ הַשֵּׁם מֵחִילּוּל הַשֵׁם. בְּקִידּוּשׁ הַשֵּׁם כָּתוּב לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ. וּבְחִילּוּל הַשֵׁם כָּתוּב וַיִּהְיוּ תְלוּיִים עַד נִתַּךְ מַיִם עֲלֵיהֶם. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ תְלוּיִין מִי״ו בְּנִיסָן עַד י״ז בְּמַרחֶשְׁוָן. וְהָיוּ עוֹבְרִין וְשָׁבִין אוֹמְרִים. מַה חָטְאוּ שֶׁנִּשְׁתַּנֶּה עֲלֵיהֶן מִידַּת הַדִּין. וְהָיוּ אוֹמְרִים לָהֶן. עַל שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶן בְּגֵירִים אֲרוּרִים. וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר. וּמָה אֵילּוּ שֶׁלֹּא נִתְגַּיְירוּ לְשׁוּם שָׁמַיִם תָּבַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּמָן. הַמִּתְגַּיְירִין לְשׁוּם שָׁמַיִם לֹא כָּל שֶׁכֵּן. הַרְבֵּה גֵרִים נִתְגַּיְירוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. שֶׁנֶּאֱמַר וַיְסַפֵּר שְׁלֹמֹה אֶת הָאֲנָשִׁים הַגֵּרִים וַיַּעַשׂ מֵהֶם שִׁבְעִים אֶלֶף נוֹשֵׂא סַבָּל וגו׳.

Originál: Jerusalem Talmud Sanhedrin 6:7 na Sefarii, verze „The Jerusalem Talmud, edition by Heinrich W. Guggenheimer. Berlin, De Gruyter, 1999-2015“ (edice Heinricha W. Guggenheimera (De Gruyter)), licence CC BY. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.