Je možné, [že jí bylo] sto třicet let, a [verš] ji nazývá „dcerou“? Neboť řekl rabi Chama bar Chanina: To je Jocheved, která byla počata na cestě a narodila se mezi hradbami, neboť je psáno: „kterou porodila Levimu v Egyptě“ (Nu 26,59) –
אפשר בת מאה ושלשים שנה וקרא לה בת דאמר ר' חמא בר חנינא זו יוכבד שהורתה בדרך ונולדה בין החומות דכתיב (במדבר כו, נט) אשר ילדה אותה ללוי במצרים
její zrození bylo v Egyptě, ale její početí ne v Egyptě. Proč ji tedy nazývají „dcerou“? Řekl Rav Jehuda bar Zevida: Učí to, že se na ní objevily známky dívčího mládí: tělo zjemnělo, vrásky se vyhladily a krása se vrátila na své místo.
לידתה במצרים והורתה שלא במצרים ואמאי קרו לה בת אמר רב יהודה בר זבידא מלמד שנולדו בה סימני נערות נתעדן הבשר נתפשטו הקמטין וחזר היופי למקומו
„A vzal“ – mělo by být [psáno] „a znovu vzal“! Řekl Rav Jehuda bar Zevida: Učí to, že s ní učinil obřad sňatku: posadil ji do nosítek, Aharon a Mirjam před ní zpívali a služební andělé říkali: „Matka synů se raduje“ (Ž 113,9).
ויקח ויחזור מיבעי ליה אמר רב יהודה בר זבידא מלמד שעשה לה מעשה לקוחין הושיבה באפריון ואהרן ומרים משוררים לפניה ומלאכי שרת אומרים (תהלים קיג, ט) אם הבנים שמחה
Jinde je verš vyjmenovává podle jejich věku, a zde podle jejich moudrosti. To podporuje rabi Amiho, neboť řekl rabi Ami: Při zasedání [v učebně] se řiď podle moudrosti, při hostině se řiď podle stáří. Řekl Rav Aši: A to [jen] tehdy, vyniká-li [jeden výrazně] v moudrosti, a tehdy, vyniká-li [druhý výrazně] ve stáří.
להלן מנאן הכתוב דרך גדולתן וכאן דרך חכמתן מסייעא ליה לרבי אמי דא"ר אמי בישיבה הלך אחר חכמה במסיבה הלך אחר זקנה א"ר אשי והוא דמפליג בחכמה והוא דמפליג בזקנה
Řekl Rav Jehuda, řekl Šmuel: Dcerám Celofchadovým bylo dovoleno provdat se do všech kmenů, neboť je řečeno: „Za koho uznají za dobré, ať se provdají“ (Nu 36,6). Jak tedy naplním „jen do čeledi kmene svého otce ať se provdají“ (Nu 36,6)? Verš jim dal dobrou radu, aby se provdaly jen za ty, kdo jich jsou hodni.
אמר רב יהודה אמר שמואל בנות צלפחד הותרו להנשא לכל השבטים שנאמר (במדבר לו, ו) לטוב בעיניהם תהיינה לנשים אלא מה אני מקיים (במדבר לו, ו) אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים עצה טובה השיאן הכתוב שלא ינשאו אלא להגון להן
Namítl Raba: „Řekni jim“ (Lv 22,3) – těm, kdo stáli na hoře Sinaj; „pro vaše pokolení“ – to jsou budoucí pokolení. Je-li řečeno [o] otcích, proč je řečeno [o] synech? A je-li řečeno [o] synech, proč je řečeno [o] otcích? Protože je u otců [něco], co není u synů, a je u synů [něco], co není u otců.
מותיב רבה (ויקרא כב, ג) אמור אליהם לאותן העומדים על הר סיני לדורותיכם אלו דורות הבאים אם נאמר אבות למה נאמר בנים ואם נאמר בנים למה נאמר אבות מפני שיש באבות מה שאין בבנים ויש בבנים מה שאין באבות
U otců se praví: „A každá dcera, která dědí dědictví“ (Nu 36,8); a mnoho přikázání bylo přikázáno synům, která nebyla přikázána otcům. Protože tedy je u otců, co není u synů, a je u synů, co není u otců, bylo třeba říci [o] otcích a bylo třeba říci [o] synech.
באבות הוא אומר (במדבר לו, ח) וכל בת יורשת נחלה והרבה מצות נצטוו בנים שלא נצטוו אבות הא מפני שיש באבות שאין בבנים ויש בבנים מה שאין באבות הוצרך לומר אבות הוצרך לומר בנים
Řekl mistr: „U otců se praví: A každá dcera, která dědí dědictví“ – u otců ano, u synů ne. Z čeho to plyne? Řekl Rava: Verš praví: „Toto je věc“ (Nu 36,6) – tato věc ať platí jen v tomto pokolení.
אמר מר באבות הוא אומר וכל בת יורשת נחלה באבות אין בבנים לא מאי משמע אמר רבא אמר קרא (במדבר לו, ו) זה הדבר דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה
Řekl Raba Zuti Rav Ašimu: Pak tedy i „toto je věc“ (Lv 17,2) u porážení mimo [Svatostánek] – ať také platí jen v tomto pokolení? – Tam je tomu jinak, neboť je psáno: „pro jejich pokolení“ (Lv 17,7).
אמר ליה רבה זוטי לרב אשי אלא מעתה (ויקרא יז, ב) זה הדבר דשחוטי חוץ הכי נמי דלא יהא נוהג אלא בדור זה שאני התם דכתיב (ויקרא יז, ז) לדורותם
Originál: Bava Batra 120a na Sefarii, verze „Wikisource Talmud Bavli“ (hebrejské Wikisource), licence CC BY-SA. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.