má navrch: chce-li, bere je, chce-li, bere svou ketubu.
ידה על העליונה רצה נוטלתן רצה נוטלת כתובתה
Bava batra 138b בבא בתרא
A umírající, který řekl: „Dejte dvě stě zuzů tomu a tomu, mému věřiteli, jak mu náleží“ – bere je a bere [i] svůj dluh. Řekl-li „za jeho dluh“, bere je za svůj dluh.
ושכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני בעל חובי כראוי לו נוטלן ונוטל את חובו ואם אמר בחובו נוטלן בחובו
Protože řekl „jak mu náleží“, bere je a bere [i] svůj dluh? Snad míní „jak mu náleží za jeho dluh“!
משום דאמר כראוי לו נוטלן ונוטל את חובו ודלמא כראוי לו בחובו קאמר
Řekl Rav Nachman: Řekl mi Huna: Čí je to [učení]? Rabiho Akivy, který vyvozuje [závěry] z nadbytečného výrazu.
אמר רב נחמן אמר לי הונא הא מני רבי עקיבא היא דדייק לישנא יתירא
Jak jsme učili: [Kdo prodá dům, neprodal] ani cisternu, ani nádrž, i když mu napsal „hloubku i výšku“, a [prodávající] si musí [od kupce] koupit cestu – [to jsou] slova rabiho Akivy.
דתנן ולא את הבור ולא את הדות אף על פי שכתב לו עומקא ורומא וצריך ליקח לו דרך דברי רבי עקיבא
Mudrci však říkají: Nemusí si koupit cestu. A rabi Akiva uznává, že když mu řekl „kromě těchto“, nemusí si koupit cestu.
וחכמים אומרים אין צריך ליקח לו דרך ומודה ר"ע בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאינו צריך ליקח לו דרך
Vidíš tedy: protože to nemusel [říkat], a [přesto] to řekl, chtěl něco přidat. I zde: protože to nemusel [říkat], a [přesto] to řekl, chtěl něco přidat.
אלמא כיון דלא צריך וקאמר לטפויי מלתא קאתי הכא נמי כיון דלא צריך וקאמר לטפויי מלתא קא אתי:
Naši mistři učili: Umírající, který řekl: „Mám u toho a toho mínu“ – svědci [to] píší, i když [jej] neznají. Proto, když [dědic] vybírá, musí přinést důkaz; [to jsou] slova rabiho Meira. Mudrci však říkají: Nepíší, leda znají-li [jej]. Proto, když vybírá, nemusí přinést důkaz.
ת"ר שכיב מרע שאמר מנה יש לי אצל פלוני העדים כותבין אף על פי שאין מכירין לפיכך כשהוא גובה צריך להביא ראיה דברי ר' מאיר וחכ"א אין כותבין אא"כ מכירין לפיכך כשהוא גובה אין צריך להביא ראיה
Řekl Rav Nachman: Řekl mi Huna: Bylo učeno: Rabi Meir říká: Nepíší. A mudrci říkají: Píší. A ani rabi Meir to neřekl leč kvůli soudům, které chybují. Řekl Rav Dimi z Nehardey: Halacha [zní]: Neobáváme se soudů, které chybují.
אמר רב נחמן אמר לי הונא תנא רבי מאיר אומר אין כותבין וחכמים אומרים כותבין ואף רבי מאיר לא אמר אלא משום בית דין טועין אמר רב דימי מנהרדעא הלכתא אין חוששין לבית דין טועין
A čím se to liší od [výroku] Ravy? Neboť Rava řekl: Chalica se nekoná, leda znají-li [účastníky], a odmítnutí [sňatku] se nekoná, leda znají-li [dívku]; proto se píše listina o chalice a listina o odmítnutí, i když [je pisatelé] neznají.
ומאי שנא מדרבא דאמר רבא אין חולצין אלא אם כן מכירין ואין ממאנין אלא אם כן מכירין לפיכך כותבין גט חליצה וגט מיאון ואע"פ שאין מכירין
(Jaký je důvod? Není to snad) proto, že se obáváme soudů, které chybují?
(מ"ט לאו) משום דחוששין לב"ד טועין
Ne. Soud po soudu [pečlivě] nezkoumá, soud po svědcích zkoumá.
לא ב"ד בתר בית דינא לא דייקי בית דינא בתר עדים דייקי:
MIŠNA: Otec [smí] trhat [plody] a dávat [je] jíst komukoli chce; a co zanechal utržené, hle, to patří dědicům.
מתני׳ האב תולש ומאכיל לכל מי שירצה ומה שהניח תלוש הרי הוא של יורשין:
GEMARA: Utržené ano, [plody] spojené [se zemí] ne?
גמ׳ תלוש אין מחובר לא
Originál: Bava Batra 138b na Sefarii, verze „Wikisource Talmud Bavli“ (hebrejské Wikisource), licence CC BY-SA. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.