křičí [že neví]. Kdo řekl „ten křičí“ [soudí], že mlčení je však jako přiznání. A kdo řekl „ten mlčí“ [soudí], že mlčení zde není jako přiznání: může mu říci: Mlčel jsem vůči každému z nich, protože jsem si říkal, že je to snad tento.
צווח מ"ד הלה צווח אבל שתיקה כהודאה ומ"ד הלה שותק שתיקה דהכא לאו כהודאה הוא מצי אמר ליה האי דשתיקי לכל חד וחד דאמינא דלמא האי הוא
Mistr řekl: „Položí uloupenou věc mezi ně a odejde.“ A oni si ji všichni vezmou a odejdou? Vždyť rabi Aba bar Zavda řekl jménem Rava: Každou pochybnou [věc] typu „hinuach“ zpočátku nemá brát, a vzal-li ji, nemá ji vracet! Rav Safra řekl: Ať ji tedy [soud] uloží.
אמר מר מניח גזילה ביניהם ומסתלק ושקלי לה כולהו ואזלי והאמר רבי אבא בר זבדא אמר רב כל ספק הינוח לכתחלה לא יטול ואם נטל לא יחזיר אמר רב ספרא ויניח
Abaje řekl Ravovi: Copak rabi Akiva neřekl: Toto není cesta, která by ho vyvedla z přestoupení, dokud nezaplatí uloupené každému z nich? Vidíme tedy, že kvůli pochybnosti vymáháme majetek a neříkáme: Ponech majetek v držení jeho majitele.
א"ל אביי לרבא מי א"ר עקיבא לא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל חד וחד אלמא מספיקא מפקינן ממונא ולא אמרי' אוקים ממונא בחזקת מריה
Ale postav proti tomu: Zřítil-li se dům na něj a na jeho matku, a dědicové syna říkají: Matka zemřela první, a dědicové matky říkají: Syn zemřel první – jedni i druzí uznávají, že si to rozdělí. A rabi Akiva řekl: V tomto uznávám, že majetek zůstává v jejich držení.
ורמינהי נפל הבית עליו ועל אמו יורשי הבן אומרים האם מתה ראשונה ויורשי האם אומרים הבן מת ראשון אלו ואלו מודים שיחלוקו ואמר ר"ע מודה אני בזו שהנכסים בחזקתן
Řekl mu: Tam jde o „snad“ a „snad“; [ve sporu] „oloupil jednoho z pěti“ jde o „jistě“ a „snad“. Ale v naší mišně zde: „Řekl dvěma: Uloupil jsem jednomu z vás mane“ – jde o „snad“ a „snad“, a přesto se učí: dá tomuto mane a tomuto mane!
אמר ליה התם שמא ושמא גזל אחד מחמשה ברי ושמא והא מתני' דהכא אמר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה דשמא ושמא הוא וקתני נותן לזה מנה ולזה מנה
A odkud [víme], že je to [podle]rabiho Akivy? Neboť se k tamté učí: Rabi Tarfon uznává v případě, kdy [kdo] řekne dvěma: Uloupil jsem jednomu z vás mane a nevím, kterému z vás atd. Komu uznává? Copak ne rabimu Akivovi, svému protivníkovi ve sporu?
וממאי דר"ע היא דקתני עלה דההיא מודה ר' טרפון באומר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם כו' למאן מודה (לאו) לר"ע בר פלוגתיה
A odkud [víme], že jde o „snad“ a „snad“? Za prvé, protože se neučí „vymáhají na něm“. A navíc, rabi Chija přece učil: Tento říká: Nevím, a tento říká: Nevím.
וממאי דשמא ושמא הוא חדא דלא קתני תובעין אותו ועוד הא תני ר' חייא זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע
Ravina řekl Ravu Ašimu: A řekl snad Rava, že vždy, když [je to] ve dvou balíčcích, měl si dát pozor? Vždyť Rava řekl – a říkají také Rav Papa: Všichni uznávají u dvou, kteří uložili [zvířata] u pastýře, že pastýř [je] položí mezi ně a odejde! Řekl mu: Tam [jde o případ], kdy je uložili do stáda pastýře bez jeho vědomí.
אמר ליה רבינא לרב אשי ומי אמר רבא כל בשתי כריכות הוה ליה למידק והאמר רבא ואי תימא רב פפא הכל מודים בשנים שהפקידו אצל רועה שמניח רועה ביניהן ומסתלק א"ל התם כשהפקידו בעדרו של רועה שלא מדעתו:
Neboť kdyby nás učil jen ten první [případ], [řekl bych, že] v tom rabíni mluví, protože tu není škoda; ale v tomto, kde je škoda [rozdělením] velké [nádoby], bych řekl, že uznávají rabimu Josimu. A kdyby to bylo řečeno [jen] o tomto, [řekl bych, že] v tomto mluví rabi Josi, ale v tamtom bych řekl, že uznává rabínům. Je to potřebné.
דאי אשמועינן הך קמייתא בההיא קאמרי רבנן משום דליכא פסידא אבל בהא דאיכא פסידא דגדול אימא מודו ליה לר' יוסי ואי אתמר בהא בהא קאמר ר' יוסי אבל בהך אימא מודי להו לרבנן צריכא
Originál: Bava Metzia 37b na Sefarii, verze „Wikisource Talmud Bavli“ (hebrejské Wikisource), licence CC BY-SA. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.