Slyšel jsem od Mistra Šmuela dvě [věci]: [o] jezdci a poháněči – jeden nabývá a druhý nenabývá, a nevím, který z nich.
שמעית מיניה דמר שמואל תרתי רכוב ומנהיג חד קני וחד לא קני ולא ידענא הי מינייהו
Bava mecia 8b בבא מציעא
Jaký je to případ? Pokud řekneš [jezdec] sám o sobě a poháněč sám o sobě – je snad někdo, kdo by řekl, že poháněč sám o sobě nenabývá? Spíše, lze-li [o někom] říci, že nenabývá, lze to říci [jen] o jezdci.
היכי דמי אילימא רכוב לחודיה ומנהיג לחודיה מנהיג לחודיה מי איכא מאן דאמר לא קני אלא אי איכא למימר דלא קני רכוב הוא דאיכא למימר
Spíše se ptal [na] jezdce vedle poháněče: Co [platí]? Má přednost jezdec, protože [zvíře] drží, anebo má přednost poháněč, protože [zvíře] jde kvůli němu?
אלא רכוב במקום מנהיג איבעיא ליה מאי רכוב עדיף דהא תפיס בה או דלמא מנהיג עדיף דאזלא מחמתיה
Řekl Rav Josef: Řekl mi Rav Jehuda: Podívejme se sami, neboť jsme se učili: Kdo pohání [spřežení smíšených druhů], dostane čtyřicet [ran], a kdo sedí ve voze, dostane čtyřicet [ran]; rabi Meir osvobozuje toho, kdo sedí ve voze.
אמר רב יוסף אמר לי רב יהודה נחזי אנן דתנן המנהיג סופג את הארבעים והיושב בקרון סופג את הארבעים ר"מ פוטר את היושב בקרון
A protože Šmuel [to] obrátil a učil: „A mudrci osvobozují toho, kdo sedí ve voze“, plyne z toho, že jezdec sám o sobě nenabývá, a tím spíše [ne] jezdec vedle poháněče.
ומדאפיך שמואל ותני וחכמים פוטרין את היושב בקרון שמע מינה רכוב לחודיה לא קני וכל שכן רכוב במקום מנהיג
Řekl Abaje Rav Josefovi: Vždyť jsi nám to mnohokrát řekl [jako] „podívejme se sami“, a neřekl jsi nám [to] jménem Rav Jehudy!
אמר ליה אביי לרב יוסף הא זמנין סגיאין אמרת לן נחזי אנן ולא אמרת לן משמיה דרב יהודה
Řekl mu: Jistě, a pamatuji si také, že jsem mu řekl: Jak Mistr rozhoduje [o] jezdci [na základě toho, kdo] sedí [ve voze]? Kdo sedí, nedrží uzdu, kdo jede, drží uzdu! A [on] mi řekl: Rav a Šmuel oba řekli, že [držením] uzdy se nenabývá.
א"ל אברא ודכרנן נמי דאמרי ליה היכי פשיט מר רכוב מיושב יושב לא תפיס במוסירה רכוב תפיס במוסירה ואמר לי רב ושמואל דאמרי תרוייהו מוסירה לא קני
Někteří říkají: Řekl Abaje Rav Josefovi: Jak Mistr rozhoduje [o] jezdci [na základě toho, kdo] sedí? Kdo sedí, nedrží uzdu, kdo jede, drží uzdu! Řekl mu: Takto učil Idi: [Držením] uzdy se nenabývá.
איכא דאמרי א"ל אביי לרב יוסף היכי פשיט מר רכוב מיושב יושב לא תפיס במוסירה רכוב תפיס במוסירה א"ל הכי תנא אידי מוסירה לא קני
Bylo také řečeno: Řekl rabi Chelbo jménem Rav Huny: [Držením] uzdy [člověk] nabývá od svého druha, ale u nálezu a u majetku proselyta [bez dědiců] nenabývá.
אתמר נמי אמר רבי חלבו אמר רב הונא מוסירה מחבירו קנה במציאה ובנכסי הגר לא קני
Co znamená výraz „mosira“ (uzda)? Řekl Rava: Idi mi [to] vysvětlil: jako když člověk předává (moser) věc svému druhovi. Dobře, od svého druha nabývá, protože mu [ji] jeho druh předal; ale u nálezu a u majetku proselyta – kdo mu [ji] předal, aby nabyl?
מאי לשון מוסירה אמר רבא אידי אסברא לי כאדם המוסר דבר לחבירו בשלמא מחבירו קני דקא מסר ליה חבריה אלא במציאה ובנכסי הגר מאן קא מסר ליה דליקני
Namítli: „Jeli-li dva na zvířeti“ atd. Kdo [je autorem]? Pokud řekneš rabi Meir – když [podle něj] nabývá i ten, kdo sedí [ve voze], je třeba [říkat to o] jezdci? Spíše [jsou to] mudrci, a plyne z toho, že jezdec nabývá.
מיתיבי היו שנים רוכבין על גבי בהמה וכו' מני אילימא רבי מאיר השתא יושב קני רכוב מיבעי אלא לאו רבנן ושמע מינה רכוב קני
Čím se zde zabýváme? [Jezdcem,] který pohání nohama. Pokud tak, to je [vlastně] poháněč! – [Jsou to] dva druhy poháněče. Mohl bys říci, že jezdec má přednost, protože pohání i drží; proto nás učí [že ne].
הכא במאי עסקינן במנהיג ברגליו אי הכי היינו מנהיג תרי גווני מנהיג מהו דתימא רכוב עדיף דהא מנהיג ותפיס בה קמ"ל
Pojď a slyš: Dva, kteří táhli velblouda nebo poháněli osla, nebo jeden táhl a druhý poháněl –
ת"ש שנים שהיו מושכין בגמל ומנהיגין בחמור או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג
Originál: Bava Metzia 8b na Sefarii, verze „Wikisource Talmud Bavli“ (hebrejské Wikisource), licence CC BY-SA. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.