Ale to [množné číslo] je mu potřebné pro sebe samo! – Jestliže tak, ať napíše „nepořazíš“; proč „nepořazíte“?
האי מיבעי ליה לגופיה א"כ ליכתוב לא תשחוט מאי לא תשחטו
Chulin 82b חולין
Ale stále je to potřebné, neboť kdyby Milosrdný napsal „nepořazíš“, řekl bych: jeden [pachatel] ano, dva ne.
ואכתי מיבעי ליה דאי כתב רחמנא לא תשחוט ה"א חד אין תרי לא
[Proto] Milosrdný napsal „nepořazíte“ – i dva. – Jestliže tak, ať napíše „ať nepořazují“.
כתב רחמנא לא תשחטו ואפילו תרי אם כן לכתוב לא ישחטו
Proč „nepořazíte“? Vyvoď z toho obojí.
מאי לא תשחטו שמע מינה תרתי:
„Porazil ji a dceru její dcery“ atd. Řekl Abaje Rav Josefovi: Jaký je důvod Symmacha?
שחטה ואת בת בתה [וכו']: א"ל אביי לרב יוסף מאי טעמא דסומכוס
Je Symmachos toho názoru, že kdo snědl dvě olivy loje v jediném zapomnění, je povinen dvěma oběťmi za hřích?
קא סבר סומכוס אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד חייב שתי חטאות
A správně by nám to měl sdělit obecně; a že nám to sděluje zde, je to proto, aby ti oznámil sílu [názoru] rabínů, kteří i tehdy, když jsou těla oddělená, [jej] zprošťují.
ובדין הוא דלישמעינן בעלמא והאי דקא משמע לן בהא להודיעך כחן דרבנן דאע"ג דגופין מוחלקין פטרי רבנן
Nebo je snad Symmachos toho názoru, že kdo snědl dvě olivy loje v jediném zapomnění, je povinen jen jednou, a zde je důvodem to, že těla jsou oddělená? Řekl mu: Ano, je toho názoru, že kdo snědl dvě olivy loje v jediném zapomnění, je povinen dvěma oběťmi za hřích.
או דלמא קסבר סומכוס אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת והכא היינו טעמא הואיל וגופין מוחלקין א"ל אין קסבר אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד חייב שתי חטאות
Z čeho [to plyne]? Z toho, co jsme se učili: Kdo zaseje smíšené druhy, smíšené druhy, je bičován. Co znamená „je bičován“? Řekneš-li, že je bičován jednou, je to zřejmé! A navíc, co znamená „smíšené druhy, smíšené druhy“? Je tedy zřejmé, [že jde o] dvoje bičování.
ממאי מדתנן הזורע כלאים כלאים לוקה מאי לוקה אילימא לוקה אחת פשיטא ועוד מאי כלאים כלאים אלא פשיטא ב' מלקיות
O čem mluvíme? Řekneš-li, že jedno po druhém a se dvěma varováními, to jsme se již učili: Nazír, který pil víno celý den, je povinen jen jednou. Řekli-li mu: „Nepij!“ a on pije, „Nepij!“ a on pije, je povinen za každé jednotlivě. Je tedy zřejmé, [že jde o] zasetí najednou a s jediným varováním.
במאי עסקינן אילימא בזה אחר זה ובשתי התראות תנינא נזיר שהיה שותה יין כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תשתה והוא שותה אל תשתה והוא שותה חייב על כל אחת ואחת אלא פשיטא בבת אחת ובהתראה אחת
Kdo [to učí]? Řekneš-li, že rabíni, kteří se přou se Symmachem – nuže, jestliže tam, kde jsou těla oddělená, rabíni [jej] zprošťují, zde tím spíše!
מני אילימא רבנן דפליגי עליה דסומכוס השתא ומה התם דגופין מוחלקין פטרי רבנן הכא לכ"ש
Je to tedy Symmachos? Ne. Ve skutečnosti rabíni, a mimochodem nás učí věc, že existují dva typy smíšených druhů,
אלא לאו סומכוס היא לא לעולם רבנן ומילתא אגב אורחיה קמ"ל דאיכא תרי גווני כלאים
a vylučuje [názor] rabi Jošijahua, neboť řekl rabi Jošijahu: [Není povinen,] dokud nezaseje pšenici, ječmen a hroznové jádro jedním hodem ruky. Učí nás, že i když zasel pšenici a hroznové jádro, nebo ječmen a hroznové jádro, je povinen.
ולאפוקי מדרבי יאשיה דאמר רבי יאשיה עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד קמ"ל דכי זרע חטה וחרצן ושעורה וחרצן נמי מחייב
Pojď a slyš: Snědl z tohoto olivu a z tohoto olivu – dostane osmdesát. Rabi Jehuda říká: Dostane jen čtyřicet. Jak je to myšleno? Řekneš-li, že jedno po druhém a se dvěma varováními, jaký je důvod rabi Jehudy? Je to nejisté varování, a slyšeli jsme, že rabi Jehuda říká: Nejisté varování se nenazývá varováním.
ת"ש אכל מזה כזית ומזה כזית סופג שמונים רבי יהודה אומר אינו סופג אלא מ' היכי דמי אילימא בזה אחר זה ובשתי התראות מ"ט דרבי יהודה התראת ספק היא ושמעינן ליה לרבי יהודה דאמר התראת ספק לא שמה התראה
Neboť bylo učeno: Udeřil tohoto [jednoho z rodičů] a pak udeřil toho, zlořečil tomuto a pak zlořečil tomu, nebo udeřil oba najednou, nebo zlořečil oběma najednou – je povinen.
דתניא הכה את זה וחזר והכה את זה קלל את זה וחזר וקלל את זה או שהכה שניהם בבת אחת או שקלל שניהם בבת אחת חייב
Rabi Jehuda říká: Najednou – je povinen; jednomu po druhém – je zproštěn. Je tedy zřejmé, [že jde o snědení] najednou a s jediným varováním.
ר' יהודה אומר בבת אחת חייב בזה אחר זה פטור אלא פשיטא בבת אחת ובהתראה אחת
A kdo je první tanaita? Řekneš-li, že rabíni, kteří se přou se Symmachem – nuže, jestliže tam, kde jsou těla oddělená, rabíni [jej] zprošťují, zde tím spíše ne? Je to tedy Symmachos?
ומאן תנא קמא אילימא רבנן דפליגי עליה דסומכוס השתא ומה התם דגופין מוחלקין פטרי רבנן הכא לא כל שכן אלא לאו סומכוס היא
Ne. Ve skutečnosti jedno po druhém, a [jsou to] rabíni, a tento tanaita zastává [názor] onoho tanaity [ve výkladu] rabi Jehudy,
לא לעולם בזה אחר זה ורבנן והאי תנא סבר לה כאידך תנא דרבי יהודה
který řekl, že nejisté varování se nazývá varováním. Neboť bylo učeno: „Nenecháte z něho nic do rána, a co z něho zbude do rána, spálíte ohněm“ (Ex 12,10).
דאמר התראת ספק שמה התראה דתניא (שמות יב, י) לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו
Originál: Chullin 82b na Sefarii, verze „Wikisource Talmud Bavli“ (hebrejské Wikisource), licence CC BY-SA. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.