a všechny formulace soudu, ale nebylo v ní napsáno „zasedali jsme ve třech a jeden není přítomen“.
וכל לישני דבי דינא ולא הוה כתב בה במותב תלתא הוינא וחד ליתוהי
Sanhedrin 30a סנהדרין
Ravina se domníval, že je to [případ] Reš Lakiše. Rav Natan bar Ami mu řekl: Takto říkáme jménem Ravy: V každém takovém případě se obáváme, [že jde o] mylný soud.
סבר רבינא למימר היינו דריש לקיש א"ל רב נתן בר אמי הכי אמרינן משמיה דרבא כל כי האי גוונא חיישינן לב"ד טועין
Rav Nachman bar Jicchak řekl: Je-li v ní napsáno „soud“, už není [nic dalšího] zapotřebí.
אמר רב נחמן בר יצחק אי כתב בה בי דינא תו לא צריך
Ale možná je to drzý soud, neboť Šmuel řekl: Dva, kteří soudili – jejich rozsudek je rozsudkem, jenže se nazývají drzým soudem! [Je zapotřebí,] aby v ní bylo napsáno „soud Rabany Ašiho“.
ודילמא בית דין חצוף הוא דאמר שמואל שנים שדנו דיניהן דין אלא שנקראו ב"ד חצוף דכתב ביה בי דינא דרבנא אשי
Ale možná se mudrci ze školy Rava Ašiho domnívají jako Šmuel! [Je zapotřebí,] aby v ní bylo napsáno: „A Rabana Aši nám řekl.“
ודילמא רבנן דבי רב אשי כשמואל סבירא להו דכתיב בו (ואמרנא ליה לרבנא אשי) ואמר לן רבנא אשי
Naši mistři učili: Řekl-li jim [dědicům] někdo: Viděl jsem, jak váš otec ukryl peníze do truhly, skříně nebo almary, a řekl: Patří tomu a tomu; jsou [penězi] druhého desátku – [jde-li o skrýš] v domě, neřekl nic; v poli, jeho slova platí.
ת"ר אמר להן אחד אני ראיתי אביכם שהטמין מעות בשידה תיבה ומגדל ואמר של פלוני הן של מעשר שני הן בבית לא אמר כלום בשדה דבריו קיימין
Pravidlo věci je: Kdykoli je v jeho moci si je vzít, jeho slova platí; není-li v jeho moci si je vzít, neřekl nic.
כללו של דבר כל שבידו ליטלן דבריו קיימין אין בידו ליטלן לא אמר כלום
Viděli-li [sami] svého otce, jak ukryl peníze do truhly, skříně nebo almary, a řekl: Patří tomu a tomu; jsou [penězi] druhého desátku – jestliže [to řekl] jako ten, kdo [věc] předává, jeho slova platí; jestliže jako ten, kdo užívá lsti, neřekl nic.
הרי שראו את אביהן שהטמין מעות בשידה תיבה ומגדל ואמר של פלוני הן של מעשר שני הן אם כמוסר דבריו קיימין אם כמערים לא אמר כלום
Trápil-li se [někdo] kvůli penězům, které mu zanechal otec, a přišel [k němu] ve snu někdo a řekl mu: Je jich tolik a tolik, jsou na tom a tom místě, jsou [penězi] druhého desátku – to byl [skutečný] případ, a řekli: Slova snů nepřidávají ani neubírají.
הרי שהיה מצטער על מעות שהניח לו אביו ובא בעל החלום ואמר לו כך וכך הן במקום פלוני הן של מעשר שני הן זה היה מעשה ואמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין:
„Říkají-li dva ‚nevinen‘…“: Jak [rozsudek] píší?
שנים אומרים זכאי כו': מיכתב היכי כתבי
Rabi Jochanan řekl: „Nevinen.“ Reš Lakiš řekl: „Ten a ten osvobozují a ten a ten odsuzují.“ Rabi Elazar řekl: „Podle jejich slov byl ten a ten osvobozen.“
ר' יוחנן אמר זכאי ריש לקיש אמר פלוני ופלוני מזכין (ופלוני ופלוני מחייבין) רבי (אליעזר) אמר מדבריהן נזדכה פלוני
Jaký je mezi nimi rozdíl? Rozdíl mezi nimi je v tom, zda on [menšinový soudce] platí svůj podíl s nimi [jsou-li rozsudkem povinni nahradit škodu]. Podle toho, kdo říká „nevinen“, platí; a podle toho, kdo říká „ten a ten osvobozují a ten a ten odsuzují“, neplatí.
מאי בינייהו איכא בינייהו לשלומי איהו מנתא בהדייהו דלמאן דאמר זכאי משלם ולמאן דאמר פלוני ופלוני מזכין ופלוני ופלוני מחייבין לא משלם
Ale podle toho, kdo říká „nevinen“ – platí? Ať jim řekne: Kdybyste mě poslechli, ani vy byste neplatili!
ולמ"ד זכאי משלם לימא להו אי לדידי צייתיתון אתון נמי לא שלמיתון
Nýbrž rozdíl mezi nimi je v tom, zda oni platí jeho podíl. Podle toho, kdo říká „nevinen“, platí; podle toho, kdo říká „ten a ten osvobozují a ten a ten odsuzují“, neplatí.
אלא איכא בינייהו לשלומי אינהו מנתא דידיה למ"ד זכאי משלמי למ"ד פלוני ופלוני מזכין ופלוני ופלוני מחייבין לא משלמי
Ale podle toho, kdo říká „nevinen“ – platí [jeho podíl]? Ať mu řeknou: Kdybys nebyl s námi, rozsudek by se vůbec neuskutečnil!
ולמאן דאמר זכאי משלמי ולימרו ליה אי לאו את בהדן לא הוה סליק דינא מידי
Nýbrž rozdíl mezi nimi je kvůli [verši] „Nebudeš chodit jako pomlouvač ve svém lidu“ (Lv 19,16). Rabi Jochanan řekl: „Nevinen“ – kvůli „nebudeš chodit jako pomlouvač“.
אלא איכא בינייהו משום (ויקרא יט, טז) לא תלך רכיל בעמך רבי יוחנן אמר זכאי משום לא תלך רכיל
Reš Lakiš řekl: „Ten a ten osvobozují a ten a ten odsuzují“ – protože [jinak] to vypadá jako lež.
ריש לקיש אמר פלוני ופלוני מזכין ופלוני פלוני מחייבין משום דמיחזי כשיקרא
A rabi Elazar přijímá [důvod] jednoho pána i [důvod] druhého pána; proto píší takto: „Podle jejich slov byl ten a ten osvobozen.“
ור' אלעזר אית ליה דמר ואית ליה דמר הלכך כתבי הכי מדבריהם נזדכה פלוני:
„Když věc dokončili, uváděli je…“: Koho? Kdybys řekl, strany sporu – ty přece stojí tam! Nýbrž svědky.
גמרו את הדבר היו מכניסין כו': למאן אילימא לבעלי דינין התם קיימי אלא לעדים
Podle koho [to je]? Ne podle rabi Natana. Neboť baraita učí: Jejich svědectví se nikdy nespojuje, dokud [to] neviděli oba společně. Rabi Jehošua ben Korcha říká: I [když viděli] jeden po druhém.
כמאן דלא כרבי נתן דתניא לעולם אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהן כאחד רבי יהושע בן קרחה אומר אפילו בזה אחר זה
A jejich svědectví není u soudu potvrzeno, dokud nesvědčí oba společně. Rabi Natan říká: Vyslechnou slova tohoto dnes, a když zítra přijde jeho druh, vyslechnou jeho slova.
ואין עדותן מתקיימת בבית דין עד שיעידו שניהן כאחד רבי נתן אומר שומעין דבריו של זה היום וכשיבא חבירו למחר שומעין את דבריו
Ne, ve skutečnosti [jde o] strany sporu, a je to [podle] rabi Nechemji. Neboť baraita učí: Rabi Nechemja říká: Takový byl zvyk lidí čisté mysli v Jeruzalémě: uváděli strany sporu a vyslechli jejich slova, uváděli svědky a vyslechli jejich slova, pak je vyvedli ven a projednávali věc. Když věc dokončili, uváděli je [zase dovnitř].
לא לעולם לבעלי דינין ורבי נחמיה היא דתניא רבי נחמיה אומר כך היה מנהגן של נקיי הדעת שבירושלים מכניסין לבעלי דינין ושומעין דבריהן ומכניסין את העדים ושומעין דבריהם ומוציאין אותן לחוץ ונושאין ונותנין בדבר (גמרו את הדבר מכניסין אותן כו')
Ale vždyť baraita učí: Když věc dokončili, uvádějí svědky! – To je [baraita], která není podle rabi Natana.
והתניא גמרו את הדבר מכניסין את העדים ההיא דלא כרבי נתן
K samotné věci: Jejich svědectví se nikdy nespojuje, dokud [to] neviděli oba společně. Rabi Jehošua ben Korcha říká: I [když viděli] jeden po druhém. V čem se přou? Chceš-li, řekni [z] verše; a chceš-li, řekni [z] logiky.
גופא לעולם אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד רבי יהושע בן קרחה אומר אפילו בזה אחר זה במאי קמיפלגי איבעית אימא קרא ואיבעית אימא סברא
Chceš-li, řekni z logiky: O míně, o níž svědčí tento, nesvědčí onen, a o míně, o níž svědčí onen, nesvědčí tento. A ten druhý [míní, že] oba svědčí o míně obecně.
איבעית אימא סברא אמנה דקא מסהיד האי לא קא מסהיד האי ומנה דקא מסהיד האי לא קמסהיד האי ואידך אמנה בעלמא תרוייהו קמסהדי
A chceš-li, řekni [z] verše, neboť je psáno: „A on je svědkem, buď viděl, nebo ví“ (Lv 5,1).
ואיבעית אימא קרא דכתיב (ויקרא ה, א) והוא עד או ראה או ידע
A baraita učí: Z toho, že je řečeno „nepovstane [jeden] svědek“ (Dt 19,15), nevím snad, že je jeden? Proč verš říká „jeden“?
ותניא ממשמע שנאמר (דברים יט, טו) לא יקום עד איני יודע שהוא אחד מה תלמוד לומר אחד
Tento [verš] stanovil vzorové pravidlo: Všude, kde je řečeno „svědek“, hle, jsou to dva, dokud ti Písmo neupřesní „jeden“.
זה בנה אב כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרט לך הכתוב אחד
A Milosrdný to vyjádřil jednotným číslem, aby řekl: dokud [to] neviděli oba jako jeden. A ten druhý? „A on je svědkem, buď viděl, nebo ví“ – jakkoli.
ואפקיה רחמנא בלשון חד למימר עד דחזו תרווייהו כחד ואידך והוא עד או ראה או ידע מ"מ:
„A jejich svědectví není u soudu potvrzeno, dokud nesvědčí oba společně. Rabi Natan říká: Vyslechnou slova tohoto dnes, a když zítra přijde jeho druh, vyslechnou jeho slova.“ V čem se přou? Chceš-li, řekni [z] logiky; chceš-li, řekni [z] verše.
ואין עדותן מתקיימת בב"ד עד שיעידו שניהן כאחד ר' נתן אומר שומעין דבריו של זה היום וכשיבא חבירו למחר שומעין דבריו במאי קמיפלגי איבעית אימא סברא איבעית אימא קרא
Chceš-li, řekni z logiky: Jeden pán se domnívá, že jeden svědek, když přichází, přichází k přísaze; k penězům nepřichází.
אב"א סברא מר סבר עד אחד כי אתי לשבועה אתי לממונא לא אתי
A ten druhý? Copak když přijdou spolu, svědčí jedněmi ústy? Nýbrž je spojujeme; tak ať je spojujeme i zde.
ואידך אטו כי אתו בהדי הדדי בחד פומא קא מסהדי אלא מצרפינן להו הכא נמי ליצרפינהו
A chceš-li, řekni [z] verše: „Neoznámí-li to, ponese svou vinu“ (Lv 5,1).
ואיבעית אימא קרא (ויקרא ה, א) אם לא יגיד ונשא עונו
Originál: Sanhedrin 30a na Sefarii, verze „Wikisource Talmud Bavli“ (hebrejské Wikisource), licence CC BY-SA. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.