Vždyť už tam stojí! – Vodíme ji nahoru a dolů, aby ji to unavilo. Neboť se učí v baraitě: Rabi Šimon ben Eleazar říká: Soud přemísťuje svědky z místa na místo, aby se jim pomátla mysl a odvolali [své svědectví].
התם קיימא דמסקינן לה ומחתינן לה כדי לייגעה דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר בית דין מסיעין את העדים ממקום למקום כדי שתטרף דעתן עליהן ויחזרו בהן
„Kde dávají pít sotám atd.“ – Soty jsou pochopitelné, neboť je psáno: „A kněz postaví ženu před Hospodina“ (Nu 5,18); malomocní také, neboť je psáno: „A kněz, který očišťuje, postaví“ atd. (Lv 14,11). Ale rodička – jaký je důvod?
ששם משקין את הסוטות וכו' בשלמא סוטות דכתיב (במדבר ה, יח) והעמיד הכהן את האשה לפני ה' מצורעין נמי דכתיב (ויקרא יד, יא) והעמיד הכהן המטהר וגו' אלא יולדת מאי טעמא
Řekneš-li, že proto, že přicházejí a stojí u svých obětí, neboť se učí v baraitě: Oběť člověka se nepřináší, leda by stál u ní – pokud tak, tedy i muži a ženy trpící výtokem! – Opravdu tomu tak je, a [tanaita] uvedl jen jeden z nich.
אילימא משום דאתיין וקיימין אקורבנייהו דתניא אין קרבנו של אדם קרב אלא אם כן עומד על גביו אי הכי זבין וזבות נמי אה"נ ותנא חדא מינייהו נקט
Učili naši mistři: Nedávají pít dvěma sotám najednou, aby se jedna necítila jistá díky druhé. Rabi Jehuda říká: Ne z tohoto důvodu, nýbrž [proto, že] Písmo praví: „ji“ (Nu 5,16) – ji samotnou.
ת"ר אין משקין שתי סוטות כאחת כדי שלא יהא לבה גס בחבירתה רבי יהודה אומר לא מן השם הוא זה אלא אמר קרא (במדבר ה, טז) אותה לבדה
A první tanaita – vždyť je psáno „ji“! – První tanaita je rabi Šimon, který vykládá důvod verše; a říká toto: Jaký je důvod [slova] „ji“ samotnou? Aby se necítila jistá díky druhé.
ות"ק הכתיב אותה ת"ק ר"ש היא דדריש טעם דקרא ומה טעם קאמר מה טעם אותה לבדה כדי שלא יהא לבה גס בחבירתה
Neboť jsme se učili [v mišně]: Nedávají pít dvěma sotám najednou, neočišťují dva malomocné najednou, neprobodávají [ucho] dvěma otrokům najednou a nezlamují vaz dvěma jalovicím najednou, protože se přikázání nekonají ve svazcích.
דתנן אין משקין שתי סוטות כאחת ואין מטהרין שני מצורעין כאחת ואין רוצעין שני עבדים כאחת ואין עורפין שתי עגלות כאחת לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות
„A kněz uchopí její šaty.“ – Učili naši mistři: „A odhalí hlavu ženy“ (Nu 5,18) – z toho mám jen její hlavu; odkud [víme o] jejím těle? Proto se praví „ženy“. Pokud tak, proč se praví „a odhalí hlavu“? To učí, že kněz rozpouští její vlasy.
והכהן אוחז בבגדיה תנו רבנן (במדבר ה, יח) ופרע את ראש האשה אין לי אלא ראשה גופה מנין ת"ל האשה אם כן מה ת"ל ופרע את ראשה מלמד שהכהן סותר את שערה
Vždyť jsme o nich slyšeli opak! Neboť se učí v baraitě: Muže zakrývají [při kamenování] jedním kusem [látky] zepředu, a ženu dvěma kusy, jedním zepředu a jedním zezadu, protože je celá nahota, to jsou slova rabiho Jehudy. A mudrci říkají: Muž je kamenován nahý, ale žena není kamenována nahá.
והא איפכא שמעינן להו דתניא האיש מכסין אותו פרק אחד מלפניו והאשה שני פרקים אחד מלפניה ואחד מלאחריה מפני שכולה ערוה דברי רבי יהודה וחכ"א האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה
Řekl Raba: Jaký je důvod zde? Snad vyjde od soudu nevinná, a mladí kněží by po ní zatoužili. Tam ale přece umírá. A pokud bys řekl, že by [lidé] začali toužit po jiných – vždyť řekl Rava: Máme podání, že zlý sklon vládne jen nad tím, co vidí oči.
אמר רבה הכא טעמא מאי שמא תצא מב"ד זכאית ויתגרו בה פרחי כהונה התם הא מסתלקא וכי תימא אתי לאיגרויי באחרניית' האמר רבא גמירי דאין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות
Řekl Rava: [Rozpor mezi výrokem]rabiho Jehudy a [výrokem]rabiho Jehudy je obtížný; [rozpor mezi výrokem] mudrců a [výrokem] mudrců obtížný není. Řekl tedy Rava: [Rozpor mezi výrokem]rabiho Jehudy a [výrokem]rabiho Jehudy obtížný není, jak jsme odpověděli.
אמר רבא דר' יהודה אדר' יהודה קשיא דרבנן אדרבנן ל"ק אלא אמר רבא דר' יהודה אדר' יהודה ל"ק כדשנין
Originál: Sotah 8a na Sefarii, verze „Wikisource Talmud Bavli“ (hebrejské Wikisource), licence CC BY-SA. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.