„až do samotného tohoto dne“ (Lv 23,14) – až do dne samého, a soudí, že „až do“ znamená včetně.
(ויקרא כג, יד) עד עצם היום הזה עד עיצומו של יום וקסבר עד ועד בכלל
Suka 41b סוכה
A soudí snad jako on? Vždyť se s ním přece neshoduje, neboť se učí: Když byl Chrám zničen, ustanovil Raban Jochanan ben Zakaj, aby byl celý den mávání zakázán. Řekl mu rabi Jehuda: Copak to není zakázáno z Tóry? Neboť je psáno „až do samotného tohoto dne“ – až do dne samého!
ומי סבר ליה כוותיה והא מפליג פליג עליה (דתניא) משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור אמר לו רבי יהודה והלא מן התורה הוא אסור דכתיב עד עצם היום הזה עד עיצומו של יום
Rabi Jehuda je ten, kdo se mýlí: myslel si, že to říká jako rabínské [ustanovení], ale není tomu tak – říká to jako [zákon] z Tóry. Ale vždyť říká „ustanovil“! Co [znamená] „ustanovil“? Vyložil [verš] a ustanovil.
רבי יהודה הוא דקא טעי הוא סבר מדרבנן קאמר ולא היא מדאורייתא קאמר והא התקין קאמר מאי התקין דרש והתקין:
MIŠNA: Připadne-li první den svátku na Šabat, všechen lid přinese své lulavy do synagogy [předem]. Nazítří časně vstanou a přijdou, každý rozpozná svůj a vezme ho, neboť mudrci řekli: Člověk nesplní svou povinnost v první den svátku lulavem svého druha, ale v ostatních dnech svátku člověk svou povinnost lulavem svého druha splní. Rabi Josi říká: Připadne-li první den svátku na Šabat a [člověk] zapomněl a vynesl lulav do veřejného prostranství, je osvobozen, protože ho vynesl s dovolením.
מתני׳ י"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת כל העם מוליכין את לולביהן לבית הכנסת למחרת משכימין ובאין כל אחד ואחד מכיר את שלו ונוטלו מפני שאמרו חכמים אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון בלולבו של חבירו ושאר ימות החג אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חבירו רבי יוסי אומר יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת ושכח והוציא את הלולב לרשות הרבים פטור מפני שהוציאו ברשות:
GEMARA: Odkud to máme? Neboť učili naši mistři: „A vezmete si“ (Lv 23,40) – aby bylo vzetí v ruce každého jednotlivce; „vám“ – z vašeho, což vylučuje vypůjčený a ukradený. Odtud řekli mudrci: Člověk nesplní svou povinnost v první den svátku lulavem svého druha, ledaže mu ho dal darem.
גמ׳ מנה"מ דת"ר (ויקרא כג, מ) ולקחתם שתהא לקיחה ביד כל אחד ואחד לכם משלכם להוציא את השאול ואת הגזול מכאן אמרו חכמים אין אדם יוצא ידי חובתו בי"ט הראשון של חג בלולבו של חבירו אלא אם כן נתנו לו במתנה
A stalo se, že Raban Gamliel, rabi Jehošua, rabi Elazar ben Azarja a rabi Akiva se plavili na lodi a lulav měl jen Raban Gamliel, který ho koupil za tisíc zuzů. Raban Gamliel ho vzal, splnil jím [povinnost] a dal ho darem rabimu Jehošuovi. Rabi Jehošua ho vzal, splnil jím [povinnost] a dal ho darem rabimu Elazarovi ben Azarjovi. Rabi Elazar ben Azarja ho vzal, splnil jím [povinnost] a dal ho darem rabimu Akivovi. Rabi Akiva ho vzal, splnil jím [povinnost] a vrátil ho Rabanu Gamlielovi.
ומעשה ברבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא שהיו באין בספינה ולא היה לולב אלא לרבן גמליאל בלבד שלקחו באלף זוז נטלו רבן גמליאל ויצא בו ונתנו לרבי יהושע במתנה נטלו רבי יהושע ויצא בו ונתנו לרבי אלעזר בן עזריה במתנה נטלו רבי אלעזר בן עזריה ויצא בו ונתנו במתנה לרבי עקיבא נטלו ר"ע ויצא בו והחזירו לרבן גמליאל
Proč je třeba říkat „vrátil ho“? Mimochodem nás tím učí věc: dar pod podmínkou vrácení se nazývá darem.
למה לי למימר החזירו מלתא אגב אורחיה קא משמע לן מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה
Jako to, co řekl Rava: [Řekl-li:] Tady máš tento etrog pod podmínkou, že mi ho vrátíš, a [ten] ho vzal a splnil jím [povinnost] – vrátil-li ho, splnil; nevrátil-li ho, nesplnil.
כי הא דאמר רבא הא לך אתרוג זה על מנת שתחזירהו לי נטלו ויצא בו החזירו יצא לא החזירו לא יצא
Proč je třeba říkat „který ho koupil za tisíc zuzů“? Aby ti oznámil, jak drahá jim byla přikázání.
למה לי למימר שלקחו באלף זוז להודיעך כמה מצות חביבות עליהן
Řekl Mar bar Amemar Rav Ašimu: Otec se s ním [s lulavem v ruce] modlil. Namítají: Ať člověk nedrží tefilin v ruce a svitek Tóry v náručí a nemodlí se [tak]; ať v nich nemočí a ať v nich nespí, ani pravidelným spánkem, ani zdřímnutím.
א"ל מר בר אמימר לרב אשי אבא צלויי קא מצלי ביה מיתיבי לא יאחז אדם תפילין בידו וספר תורה בחיקו ויתפלל ולא ישתין בהן מים ולא יישן בהן לא שינת קבע ולא שינת עראי
A Šmuel řekl: Nůž, mísa, bochník a peníze – ty jsou obdobné! – Tam to nejsou přikázání a zaměstnávají jeho mysl; zde je to přikázání a jeho mysl nezaměstnává.
ואמר שמואל סכין וקערה ככר ומעות הרי אלו כיוצא בהן התם לאו מצוה נינהו וטריד בהו הכא מצוה נינהו ולא טריד בהו
Učí se: Rabi Elazar bar Cadok říká: Takový byl zvyk obyvatel Jeruzaléma: Člověk vycházel z domu s lulavem v ruce, šel do synagogy s lulavem v ruce, recitoval Šema a modlil se s lulavem v ruce; když četl z Tóry a když [kohanim] pozdvihovali ruce [k požehnání], položil ho na zem; šel navštěvovat nemocné a utěšovat truchlící s lulavem v ruce; když vcházel do bejt midraše, posílal svůj lulav po svém synovi, po svém otroku či po svém poslovi.
תניא רבי אלעזר בר צדוק אומר כך היה מנהגן של אנשי ירושלים אדם יוצא מביתו ולולבו בידו הולך לבית הכנסת לולבו בידו קורא קריאת שמע ומתפלל ולולבו בידו קורא בתורה ונושא את כפיו מניחו על גבי קרקע הולך לבקר חולים ולנחם אבלים לולבו בידו נכנס לבית המדרש משגר לולבו ביד בנו וביד עבדו וביד שלוחו
Co nás tím učí? Aby ti oznámil, jak horliví byli v [plnění] přikázání.
מאי קמ"ל להודיעך כמה היו זריזין במצות:
„Rabi Josi říká: První den svátku“: Řekl Abaje:
רבי יוסי אומר י"ט: אמר אביי
Originál: Sukkah 41b na Sefarii, verze „Wikisource Talmud Bavli“ (hebrejské Wikisource), licence CC BY-SA. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.