Tak je to i logické, že Rav souhlasí s rabim Jehudou, neboť Rav řekl: O Šabatu se smí lampa postavit na palmu, ale o svátku se lampa na palmu stavět nesmí. Řekneš-li, že Rav souhlasí s rabim Jehudou, chápeme, proč rozlišuje mezi Šabatem a svátkem. Ale řekneš-li, že souhlasí s rabim Šimonem, jaký je rozdíl mezi Šabatem a svátkem?
הכי נמי מיסתברא דרב כר' יהודה סבירא ליה דאמר רב מניחין נר על גבי דקל בשבת ואין מניחין נר ע"ג דקל בי"ט אי אמרת בשלמא דרב כרבי יהודה סבירא ליה היינו דשני בין שבת לי"ט אלא אי אמרת כרבי שמעון סבירא ליה מה לי שבת ומה לי י"ט
A Rav souhlasí s rabim Jehudou? Vždyť se Rava ptali: Smí se o Šabatu odnést chanukovou lampu kvůli chabarům [perským kněžím]? A řekl jim: Je to v pořádku. – Nouzová situace je něco jiného, neboť rav Kahana a rav Aši se Rava zeptali: Je to tak halacha? A řekl jim: Rabi Šimon je dost [významný], aby se na něj dalo v nouzi spolehnout.
ורב כרבי יהודה ס"ל והא בעו מיניה דרב מהו לטלטולי שרגא דחנוכתא מקמי חברי בשבתא ואמר להו שפיר דמי שעת הדחק שאני דהא א"ל רב כהנא ורב אשי לרב הכי הלכתא אמר להו כדי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק
Reš Lakiš se zeptal rabiho Jochanana: Jak je to s pšenicí, kterou zasel do země, a s vejci pod slepicí? Nezastává rabi Šimon muktze jen tam, kde člověk [věc] neodsunul vlastníma rukama, kdežto tam, kde ji vlastníma rukama odsunul, muktze zastává? Nebo snad v tom není rozdíl? Řekl mu: Pro rabiho Šimona není muktze, kromě oleje v lampě v době, kdy hoří: protože byl vyčleněn pro přikázání, byl vyčleněn i pro zákaz.
בעא מיניה ריש לקיש מר' יוחנן חטים שזרען בקרקע וביצים שתחת תרנגולת מהו כי לית ליה לר' שמעון מוקצה היכא דלא דחייה בידים היכא דדחייה בידים אית ליה מוקצה או דילמא לא שנא א"ל אין מוקצה לרבי שמעון אלא שמן שבנר בשעה שהוא דולק הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו
A cožpak nezastává [ve všech případech princip] „vyčleněno pro přikázání“? Vždyť se učí: Zastřešil [suku] podle předpisů, ozdobil ji pestrými tkaninami a malovanými plachtami a zavěsil v ní ořechy, broskve, mandle a granátová jablka, vinné hrozny a věnce z klasů, víno, olej a jemnou mouku – je zakázáno z nich brát až do konce posledního svátečního dne; a vymínil-li si je, je vše podle jeho výhrady.
ולית ליה הוקצה למצותו והתניא סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמים ובסדינין המצויירין ותלה בה אגוזין אפרסקין שקדים ורמונין ואפרכלי של ענבים ועטרות של שבולין יינות שמנים וסלתות אסור להסתפק מהן עד מוצאי י"ט האחרון ואם התנה עליהן הכל לפי תנאו
A odkud [víme], že je to rabi Šimon? Neboť rabi Chija bar Josef učil před rabim Jochananem: O svátku se nebere dřevo ze suky, jen z toho, co je k ní přistaveno; a rabi Šimon to dovoluje. A souhlasí, že suka svátku [Sukot] je během svátku zakázána; a vymínil-li si ji, je vše podle jeho výhrady. – Míníme [věci] podobné oleji v lampě: protože byly vyčleněny pro přikázání, byly vyčleněny i pro zákaz. Bylo také řečeno: Rabi Chija bar Aba řekl jménem rabiho Jochanana: Pro rabiho Šimona není muktze, kromě [věcí] podobných oleji v lampě v době, kdy hoří: protože byl vyčleněn pro přikázání, byl vyčleněn i pro zákaz.
וממאי דר' שמעון היא דתני ר' חייא בר יוסף קמיה דר' יוחנן אין נוטלין עצים מן הסוכה בי"ט אלא מן הסמוך לה ור' שמעון מתיר ושוין בסוכת החג בחג שהיא אסורה ואם התנה עליה הכל לפי תנאו כעין שמן שבנר קאמרינן הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו איתמר נמי א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן אין מוקצה לרבי שמעון אלא כעין שמן שבנר בשעה שהוא דולק הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו
Rav Jehuda řekl jménem Šmuela: Pro rabiho Šimona není muktze, kromě sušených fíků a rozinek, a nic jiného. Vždyť se učí: Jedl fíky, něco mu zbylo a vynesl je na střechu, aby z nich udělal sušené fíky; [jedl] hrozny, něco mu zbylo a vynesl je na střechu, aby z nich udělal rozinky – nesmí jíst, dokud je [předem] neurčí. A totéž platí o broskvích, kdoulích a všech ostatních druzích ovoce.
אמר רב יהודה אמר שמואל אין מוקצה לר' שמעון אלא גרוגרות וצימוקים בלבד ומידי אחרינא לא והתניא היה אוכל בתאנים והותיר והעלן לגג לעשות מהן גרוגרות בענבים והותיר והעלן לגג לעשות מהן צימוקין לא יאכל עד שיזמין וכן אתה אומר באפרסקין וחבושין ובשאר כל מיני פירות
Kdo [je autorem]? Řekneš-li, že rabi Jehuda – jestliže tam, kde člověk [věc] neodsunul vlastníma rukama, zastává muktze, tam, kde ji odsunul vlastníma rukama, tím spíše!
מני אילימא רבי יהודה ומה היכא דלא דחייה בידים אית ליה מוקצה היכא דדחייה בידים לא כל שכן
Není to tedy rabi Šimon? – Ve skutečnosti je to rabi Jehuda, a [případ] „jedl“ bylo třeba uvést: mohl bys myslet, že protože jí dál, není třeba je určovat; proto nás učí, že jakmile je vynesl na střechu, zcela od nich odvrátil mysl.
אלא לאו ר' שמעון היא לעולם רבי יהודה ואוכל אצטריכא ליה סד"א כיון דקאכיל ואזיל לא ליבעי הזמנה קמ"ל כיון דהעלן לגג אסוחי אסחי לדעתיה מינייהו
Originál: Shabbat 45a na Sefarii, verze „Wikisource Talmud Bavli“ (hebrejské Wikisource), licence CC BY-SA. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.