Rabi Imi ve jménu
rabiho Jochanana: Mišna
[mluví o tom], že ho žaloval o pšenici a on mu přiznal ječmen. Pokud ho však žaloval o dva druhy a on mu přiznal jeden z nich, je podle všech osvobozen. A proč jsme se učili, že
Raban Gamliel činí povinným? Přišel ti ukázat sílu
Rabana Gamliela, kam až sahá jeho povinování.
Rabi Abahu [říká totéž] jako
rabi Imi.
Rabi Šimon ben Lakiš řekl: Mišna
[mluví o tom], že ho žaloval o pšenici a on mu přiznal ječmen. Pokud ho však žaloval o dva druhy a on mu přiznal jeden z nich, je podle všech povinen.
Rav [říká totéž] jako
rabi Šimon ben Lakiš. Jeden člověk šel, aby se soudil se svým druhem před
Ravem. Začal proti němu žalovat ječmen, pšenici a špaldu.
Rav mu řekl: Všechno, co můžeš na něj navalit, navalíš, a nakonec ti odpřisáhne jedno za všechno.
Rabi Abahu řekl: Takto namítá
rabi Šimon ben Lakiš rabimu Jochananovi: Podle tebe, který říkáš: Žaloval ho o dva druhy a on mu přiznal jeden z nich, je podle všech osvobozen, jsme se přece učili: Žaloval ho o nádoby a nemovitosti. Přiznal nádoby a popřel nemovitosti, přiznal nemovitosti a popřel nádoby: Je-li povinen u nádob
[vůči] nádobám, tím spíše u nádob
[vůči] nemovitostem. Co s tím učiní? Vykládá to tak, že ho zavazuje k přísaze. A cožpak jsme se neučili: Kdo žaluje svého druha o džbány oleje a ten mu přiznal džbány? Čím se zabýváme? Žaloval-li ho o džbány a olej a on mu přiznal jedno z toho, všichni připouštějí, že je to stejný druh jako žaloba. A žaloval-li ho o olej a on mu přiznal džbány, všichni připouštějí, že to není přiznání k žalobě. Neboť řekl
rabi Zeira a
rabi Abuna ve jménu
Rava: Mišna
[mluví o tom], že ho žaloval o džbány s olejem. Tento
[říká]: Plné, a ten říká: Prázdné. Budiž džbány, ne olej. Olej, ne džbány?
Rabi Elazar ve jménu
rabiho Avuna uvádí znění: Půlky
[džbánů] oleje. A neskončí to tím, že se ho zeptá? O tom, kdo oněměl.
רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַתְנִיתָא בְשֶׁטְּעָנוֹ חִטִּים וְהוֹדָה לוֹ בִשְׂעוֹרִים. אֲבָל אִם טְעָנוֹ שְׁנֵי מִינִין וְהוֹדָה לוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר. וְלָמָּה תַנִּינָן. רַבָּן גַּמְלִיאֵל מְחַיֵיב. בָּא לְהוֹדִיעָךְ כֹּחַ רַבָּן גַּמְלִיאֵל עַד הֵיכָן הוּא מְחַיֵיב. רִבִּי אַבָּהוּ כְּהָדָא דְרִבִּי אִימִּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מַתְנִיתָא בְשֶׁטְּעָנוֹ חִטִּים וְהוֹדָה לוֹ בִשְׂעוֹרִים. אֲבָל טְעָנוֹ שְׁנֵי מִינִין וְהוֹדָה לוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן דִּבְרֵי הַכֹּל חַיָיב. רַב כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. חַד בַּר נַשׁ אֲזַל בָּעֵי מֵידוֹן עִם חַבְרֵיהּ קוֹמֵי רַב. שָׁרֵי מִיטְעַן עִימֵּיהּ שְׂעָרִין חִטִּין כּוּסְמִין. אֲמַר לֵיהּ רַב. כָּל מַה דְאַתְּ יְכִיל מְגַלְגְּלָה עֲלוֹי גַלְגֵּל וּבְסוֹפָא הוּא מִישְׁתְּבַע לָךְ חָדָא עַל כּוּלְּהֹן. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. כָּךְ מֵשִׁיב רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אֶת רִבִּי יוֹחָנָן. עַל דַּעְתָּךְ דְּאַתְּ אָמַר. טְעָנוֹ שְׁנֵי מִינִין וְהוֹדָה לוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר. וְהָא תַנִּינָן. טְעָנוֹ כֵלִים וְקַרְקָעוֹת. הוֹדָה בַכֵּלִים וְכָפַר בַּקַּרְקָעוֹת. בַּקַּרְקָעוֹת וְכָפַר בַכֵּלִים. אִם כֵּלִים בַּכֵּלִים הוּא חַיָיב כֵּלִים בַּקַּרְקָעוֹת לֹא כָל שֶׁכֵּן. מָה עֲבַד לָהּ. דּוּ פָתַר לֵיהּ לִזוֹקְקוֹ שְׁבוּעָה. וְהָתַנִּינָן. הַטּוֹעֵן אֶת חֲבֵירוֹ כַּדֵּי שֶׁמֶן וְהוֹדָה לוֹ בְקַנְקַנִּים. מָה אֲנָן קַיָימִין. אִם בְּשֶׁטְּעָנוֹ קַנְקַנִּים וְשֶׁמֶן וְהוֹדָה לוֹ בְאַחַת מֵהֶן. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא מִין הַטַּעֲנָה. וְאִם בְּשֶׁטְּעָנוֹ שֶׁמֶן וְהוֹדָה לוֹ בְקַנְקַנִּים. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁאֵין הוֹדָיָיה מִן הַטַּעֲנָה. דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא רִבִּי אֲבוּנָה בְשֵׁם רַב. בְּשֶׁטְּעָנוֹ קַנְקַינֵּי שֶׁמֶן הִיא מַתְנִיתָא. הָהֵין מֵילִין וְהָהֵן אָמַר רֵיקָנִין. נִיחָא קַנְקַנִּים וְלֹא שֶׁמֶן. שֶׁמֵן וְלֹא קַנְקַנִּים. רִבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רִבִּי אָבוּן מַפִּיק לִשְׁנָה מַחֲצִין דִּמְשַׁח. וְלֵית סוֹפֵיהּ מִשְׁאֲלָה. בְּהַהוּא דְּנִשְׁתַּתֵּק.