„Co je mi do toho, zda ně samé, či jejich cenu,“ říkáme také: „Co je mi do toho, zda jejich cenu, či ně samé,“ a uzavírá se [cena] podle tržní ceny, i když [prodávající zboží] nemá.
מה לי הן ומה לי דמיהן אמרינן מה לי דמיהן ומה לי הן נמי אמרינן ופוסקין על שער שבשוק ואע"פ שאין לו
Rav Papa a Rav Huna, syn Rav Jehošuy, namítli: „Ve všech [těchto případech]: má-li, je to dovoleno; nemá-li, je to zakázáno“! Rava jim odpověděl: Tam [jde o] půjčku, zde o koupi.
איתיביה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע לרבא כולם אם יש לו מותר אם אין לו אסור אמר להו התם הלואה הכא זביני
Raba a Rav Josef oba řekli: Proč rabíni řekli, že se uzavírá [cena] podle tržní ceny, i když [prodávající] nemá? Protože [kupující] mu může říci: „Vezmi si svou laskavost a hoď ji na trní! Čím jsi mi prospěl? Kdybych měl peníze v ruce, koupil bych [zboží] lacino v Hine a Šile.“
רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו מאי טעמא אמרו רבנן פוסקין על שער שבשוק ואע"פ שאין לו דאמר ליה שקילא טיבותיך ושדייא אחיזרי מאי אהנית לי אי הוו לי זוזי בידי הוה מזבנינא בהיני ובשילי בזולא
Abaje řekl Rav Josefovi: Pak by tedy mělo být dovoleno půjčit si seu za seu, protože [dlužník] může říci: „Vezmi si svou laskavost a hoď ji na trní“ – neboť mu říká: „Pšenice mi klíčila v sýpce [a byla by se zkazila].“ Odpověděl mu: Tam [jde o] půjčku, zde o koupi.
אמר ליה אביי לרב יוסף אלא מעתה מותר ללות סאה בסאה משום דמצי א"ל שקילא טיבותיך ושדייא אחיזרי דאמר ליה חטי דקדחי באכלבאי א"ל התם הלואה הכא זביני
Ada bar Aba řekl: Vždyť [kupující] by musel dát peníze prostředníkovi! Rava mu odpověděl: Protože [prodávající] mu to také dává. Rav Aši řekl: Peníze lidí za něj vykonávají jeho zprostředkování.
אמר ליה אדא בר אבא לרבא והא בעי למיתב זוזי לספסירא א"ל דקא יהיב ליה נמי רב אשי אמר זוזי דאינשי אינהו עבדי ליה ספסירותיה:
K čemu? Má-li to být k získání [zboží] – vždyť tím nezíská! Má-li to být k tomu, aby na sebe přijal [kletbu] „Ten, kdo potrestal [pokolení potopy]“ – i když se neukáže, přijímá na sebe [kletbu] „Ten, kdo potrestal“!
למאי אי למקנא הא לא קני אי לקבולי עליה מי שפרע כי לא מיתחזי נמי מקבל עליה מי שפרע
Vlastně [jde o to], aby na sebe přijal [kletbu] „Ten, kdo potrestal“. Kdo dává peníze při rychle se měnící ceně, dává je dvěma či třem [prodávajícím]. Ukáže-li se mu [u skladu], spoléhá na něj; a pokud ne, [prodávající] mu řekne: „Myslel jsem, že jsi našel plody krásnější než moje, a vzal sis je.“
לעולם לקבולי עליה מי שפרע ומאן דיהיב זוזי אתרעא [חריפא] לבי תרי תלתא יהיב אי מיתחזי ליה סמכא דעתיה ואי לא אמר ליה אמינא דאשכחת פירי דשפירי מדידי ושקלת
Rav Nachman řekl: Obecné pravidlo úroku: Každá odměna za vyčkání je zakázána. A Rav Nachman řekl: Kdo dává peníze prodavači vosku, a [vosk] se prodává po čtyřech [hroudách za zuz], a [prodavač] mu řekne: „Dám ti po pěti“ – má-li je u sebe, je to dovoleno; nemá-li je u sebe, je to zakázáno.
אמר רב נחמן כללא דרביתא כל אגר נטר ליה אסור ואמר רב נחמן האי מאן דיהיב זוזי לקיראה וקא אזלי ד' ד' וא"ל יהיבנא לך ה' ה' איתנהו גביה שרי ליתנהו גביה אסור
To je samozřejmé! Je to potřeba [pro případ], kdy má ve městě úvěr. Řekl bys, že protože má ve městě úvěr, je to jako [kdyby řekl]: „Až přijde můj syn“ nebo „až najdu klíč“; učí nás, že protože [zboží] vyžaduje vymáhání, je to jako by je neměl.
פשיטא לא צריכא דאית ליה אשראי במתא מהו דתימא כיון דאית ליה אשראי במתא כעד שיבא בני או עד שאמצא מפתח דמי קמ"ל כיון דמחסרי גוביינא כמאן דליתנהו דמי:
A Rav Nachman řekl: Kdo si půjčí mince od svého bližního a najde v nich přebytek – je-li [přebytek] v míře, v níž se mysl mýlí, je povinen mu jej vrátit; a pokud ne, je to pouhý dar, který mu dal.
ואמר רב נחמן האי מאן דאוזיף פשיטי מחבריה ואשכח ביה טופיינא אי בכדי שהדעת טועה מיחייב לאהדוריה ליה ואי לאו מתנה בעלמא הוא דיהיב ליה
Originál: Bava Metzia 63b na Sefarii, verze „Wikisource Talmud Bavli“ (hebrejské Wikisource), licence CC BY-SA. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.