Rav Ošaja namítl: Rabi Šimon Šezuri a rabi Šimon říkají: Nepřeli se o věc spadající pod jedno jméno, že je povinen, nýbrž o věc spadající pod dvě jména, kde rabi Eliezer zavazuje k oběti za hřích a rabi Jehošua osvobozuje.
מתיב רב אושעיא רבי שמעון שזורי ורבי שמעון אומרים לא נחלקו על דבר שהוא משם אחד שהוא חייב אלא על דבר שהוא משום שני שמות שרבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר
A co říká rabi Jehuda? Že se přou, když zamýšlel natrhat hrozny a natrhal fíky, černé a natrhal bílé. Hrozny a fíky, černé a bílé – co jiného to je než dvě jména? To je [totéž co]rabi Šimon a rabi Šimon Šezuri; co nás tedy rabi Jehuda přišel naučit?
ורבי יהודה מאי קאמר דפליגי בנתכוין ללקט ענבים ולקט תאנים שחורות ולקט לבנות ענבים ותאנים שחורות ולבנות מאי ניהו שני שמות היינו רבי שמעון ור"ש שזורי רבי יהודה מאי אתא לאשמועינן
Není tedy rozdíl mezi nimi v bezděčném jednání? Rabi Jehuda zastává, že kdo jedná bezděčně, je povinen, a rabi Šimon Šezuri [s rabi Šimonem] zastávají, že kdo jedná bezděčně, je osvobozen.
אלא לאו מתעסק איכא בינייהו דרבי יהודה סבר מתעסק חייב ור"ש שזורי סברי מתעסק פטור
Nikoli. Kdo jedná bezděčně, je podle všech osvobozen, a zde se přou v tomto: Rabi Šimon Šezuri zastává, že když mu u jednoho jména vypadlo z mysli, co trhá, je podle všech povinen;
לא מתעסק דברי הכל פטור והכא בהא קא מיפלגי דרבי שמעון שזורי סבר שכח מלקט מלבו בשם אחד דברי הכל חייב
Učí se přece: Měl před sebou dvě hořící svíce a zamýšlel zhasnout tuto a zhasl tamtu, zapálit tuto a zapálil tamtu – je osvobozen. [Zamýšlel] zapálit a zhasnout a zhasl a zapálil jedním dechem – je povinen.
והתניא היו לפניו שתי נרות דולקות ארוכות ונתכוין לכבות את זו וכיבה את זו להדליק את זו והדליק את זו פטור להדליק ולכבות וכיבה והדליק בנשימה אחת חייב
To je přece zřejmé! Mohl bys říci, že jeho myšlenka se neuskutečnila, neboť chtěl nejprve zapálit a nakonec zhasnout, a když jednal, nejprve zhasl a nakonec zapálil – ať je tedy osvobozen. Proto nás učí: I když [čin] nepředběhl, ani se neopozdil.
פשיטא מהו דתימא לא איתעבד מחשבתיה דהא להדליק מעיקרא בעי ולבסוף לכבות וכי עבד מעשה כיבה ובסוף הדליק הוא ואימא פטור קא משמע לן נהי דאקדומי נמי לא מקדים אחורי נמי לא מאחר
Naši učitelé učili: Kdo o Šabatu přehrabuje uhlíky, je povinen [jednou] obětí za hřích. Rabi Šimon ben Elazar říká jménem rabiho Eliezera, syna rabiho Cadoka: Je povinen dvěma, protože zháší horní a rozněcuje spodní. O čem jednáme? Zamýšlí-li zhasit i rozdmýchat, jaký je důvod toho, kdo [od jedné] osvobozuje? Nezamýšlí-li však rozdmýchat, jaký je důvod toho, kdo zavazuje ke dvěma?
תנו רבנן החותה גחלים בשבת חייב חטאת רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי אליעזר ברבי צדוק חייב שתים מפני שהוא מכבה את העליונות ומבעיר את התחתונות במאי עסקינן אי דקא מיכוין לכבות ולהבעיר מאי טעמא דמאן דפטר אלא דלא קא מכוין להבעיר מאי טעמא דמאן דמחייב תרתי
Rabi Elazar a rabi Chanina oba řekli: Například když zamýšlel zhasit horní, aby rozdmýchal spodní. První tana zastává, že kdo kazí rozněcováním, je osvobozen, a rabi Eliezer, syn rabiho Cadoka, říká, že je povinen. A tak řekl rabi Jochanan: Učili to o kováři. Rabi Jochanan řekl: Dosud nebyl odhalen důvod této halachy.
רבי אלעזר ורבי חנינא דאמרי תרווייהו כגון שנתכוין לכבות העליונות כדי להבעיר את התחתונות דתנא קמא קסבר מקלקל בהבערה פטור ורבי אליעזר ברבי צדוק אמר חייב וכן אמר רבי יוחנן בנפח שנו אמר רבי יוחנן עד כאן לא נתגלתה טעמא של הלכה זו
Originál: Keritot 20a na Sefarii, verze „Wikisource Talmud Bavli“ (hebrejské Wikisource), licence CC BY-SA. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.