a zakázány věci, které patří tomu městu. Co jsou věci těch, kdo přišli z Babylónie? Například Chrámová hora, nádvoří a studna uprostřed cesty. Co jsou věci, které patří tomu městu? Například náměstí, lázeň, synagoga, schrána [na svitky] a knihy. A [jak se tomu vyhnout?] Připíše svůj podíl nasimu.
ואסורים בדבר של אותה העיר ואיזהו דבר של עולי בבל כגון הר הבית והעזרות והבור שבאמצע הדרך ואיזהו דבר של אותה העיר כגון הרחבה והמרחץ ובית הכנסת והתיבה והספרים והכותב חלקו לנשיא
Rabi Jehuda říká: Ať připíše nasimu, nebo připíše prostému člověku. Jaký je rozdíl mezi tím, kdo připisuje nasimu, a tím, kdo připisuje prostému člověku? Kdo připisuje nasimu, nemusí [ho nechat] nabýt [prostřednictvím jiného]; kdo připisuje prostému člověku, musí [ho nechat] nabýt. Mudrci však říkají: V obou případech je třeba [ho nechat] nabýt; o nasim mluvili jen proto, že je to obvyklé. Rabi Jehuda říká: Obyvatelé Galileje nemusejí připisovat, neboť to už za ně připsali jejich otcové.
ר' יהודה אומר אחד כותב לנשיא ואחד כותב להדיוט מה בין כותב לנשיא לכותב להדיוט שהכותב לנשיא אין צריך לזכות להדיוט צריך לזכות וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה צריכין לזכות לא דברו בנשיא אלא בהוה רבי יהודה אומר אין אנשי גליל צריכין לכתוב שכבר כתבו אבותיהן על ידיהן:
Rabi Jehuda říká: Ať připíše nasimu, nebo připíše prostému člověku. A jaký je rozdíl mezi tím, kdo připisuje nasimu, a tím, kdo připisuje prostému člověku? Kdo připisuje nasimu, nemusí [ho nechat] nabýt, a kdo připisuje prostému člověku, musí [ho nechat] nabýt. Mudrci však říkají: V obou případech je třeba [ho nechat] nabýt; o nasim mluvili jen proto, že je to obvyklé.
רבי יהודה אומר אחד כותב לנשיא ואחד כותב להדיוט ומה בין כותב לנשיא לכותב להדיוט הכותב לנשיא אין צריך לזכות והכות' להדיוט צריך לזכות וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה צריכים לזכות לא דברו בנשיא אלא בהוה:
Rabi Jehuda říká: Obyvatelé Galileje nemusejí [nikoho nechat] nabýt, neboť to už za ně připsali jejich otcové. Bylo vyučováno [v baraitě]: Rabi Jehuda říká: Obyvatelé Galileje byli svárliví a slibovali si navzájem zákaz užitku; i vstali jejich otcové a připsali své podíly nasimu.
ר' יהודה אומר אין אנשי גליל צריכין לזכות שכבר כתבו אבותיהן על ידיהן: תניא ר' יהודה אומר אנשי גליל קנטרנין היו והיו נודרין הנאה זה מזה עמדו אבותיהם וכתבו חלקיהן לנשיא:
MIŠNA: Komu je slibem zakázán užitek od druhého a nemá co jíst, [ten druhý] dá [jídlo] jinému jako dar a [onen první] smí z něho mít užitek. Stalo se v Bejt Choronu s jedním člověkem, jehož otec si slibem zakázal užitek od něho. [Syn] ženil svého syna a řekl svému příteli: Dvůr i hostina jsou ti dány darem, avšak jen proto, aby přišel můj otec a jedl s námi na hostině.
מתני׳ המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל נותנו לאחר לשום מתנה והלה מותר בה מעשה באחד בבית חורון שהיה אביו נודר הימנו הנאה והיה משיא את בנו ואמר לחברו חצר וסעודה נתונים הינן לפניך אלא כדי שיבא אבא ויאכל עמנו בסעודה
[Přítel] řekl: Jsou-li moje, ať jsou zasvěceny Nebesům. Řekl mu: Což jsem ti dal, co je moje, abys to zasvětil Nebesům? Odpověděl mu: Dal jsi mi, co je tvoje, jen aby ses ty a tvůj otec najedli a napili a usmířili se spolu, a vina aby visela na mé hlavě. Mudrci řekli: Každý dar, který není takový, že kdyby jej [obdarovaný] zasvětil, byl by zasvěcen, není darem.
אמר אם שלי הם הרי הם מוקדשין לשמים א"ל נתתי לך את שלי שתקדישם לשמים אמר לו נתת לי את שלך אלא שתהא אתה ואביך אוכלין ושותין ומתרצין זה לזה ויהא עון תלוי בראשו אמרו חכמים כל מתנה שאינה שאם הקדישה תהא מקודשת אינה מתנה:
GEMARA: Příběh, který [pravidlu] odporuje? – Něco chybí a takto se to učí: Pokud však konec dokazuje [úmysl] začátku, je to zakázáno. A tak se také stalo v Bejt Choronu s jedním, u něhož konec dokazoval začátek.
גמ׳ מעשה לסתור חסורי מיחסרא והכי קתני ואם הוכיח סופו על תחילתו אסור ומעשה נמי בבית חורון באחד דהוה סופו מוכיח על תחילתו
Rava řekl: Učili to jen tehdy, když mu řekl: A jsou ti dány jen proto, aby přišel můj otec; ale řekl-li mu: Ať jsou tvoje, aby přišel můj otec – řekl mu to [s tím, že to záleží] na tvé vůli.
אמר רבא לא שנו אלא דאמר ליה והינן לפניך אלא כדי שיבא אבא אבל א"ל שיהו לפניך שיבא אבא מדעתך הוא דא"ל
Jinou verzi [toho] říkají: Rava řekl: Neříkej, že důvod je ten, že mu řekl: A jsou ti dány [jen proto], a proto je to zakázáno, ale kdyby řekl: Jsou tvoje, aby přišel můj otec a jedl, bylo by to dovoleno; nýbrž i kdyby mu řekl: Jsou tvoje, ať přijde můj otec a jí, je to zakázáno. Proč? Jeho hostina o něm svědčí.
לישנא אחרינא אמרין לה אמר רבא לא תימא טעמא דא"ל והינן לפניך הוא דאסור אבל א"ל הן לפניך שיבא אבא ויאכל מותר אלא אפילו אמר ליה הן לפניך יבא אבא ויאכל אסור מאי טעמא סעודתו מוכחת עליו
Originál: Nedarim 48a na Sefarii, verze „Wikisource Talmud Bavli“ (hebrejské Wikisource), licence CC BY-SA. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.