Jeden muž měl syna, který kradl svazky lnu. Zakázal mu [slibem] svůj majetek. Řekli mu: A bude-li tvůj vnuk učencem, co pak? Odpověděl jim: Ať [majetek] nabude tento [člověk], a bude-li můj vnuk učencem, ať jej nabude [on]. Jak je tomu?
ההוא גברא דהוה ליה ברא דהוה שמיט כיפי דכיתנא אסרינהו לנכסיה עליה אמרו ליה ואי הואי בר ברך צורבא מרבנן מאי אמר להון ליקני הדין ואי הואי בר ברי צורבא מרבנן לקנייה מאי
Rav Aši řekl: A kdo nám řekne, že šátek, kdyby se ho [prodávající] chopil, by nebyl drženým? A navíc: šátek je nabytím s podmínkou vrátit, ale nabývá se ihned; tento majetek – kdy jej nabývá [vnuk]? Až bude jeho vnuk učencem, tedy až se šátek už vrátil k majiteli!
אמר רב אשי ומאן לימא לן דסודרא אי תפיס ליה לא מיתפיס ועוד סודרא קני על מנת להקנות וקני מן השתא הלין ניכסין דהדין לאימתי קני לכי הוי בר בריה צורבא מרבנן לכי הוה הדר סודרא למריה
Někdy mu odpověděl: Protože jeho hostina o něm svědčí; a jindy mu odpověděl: To je [názor]rabiho Eliezera, který říká, že komu je slibem zakázán užitek, má zakázáno i [pouhé] prominutí.
זימנין אמר ליה משום דסעודתו מוכחת עליו וזימנין אמר ליה ר' אליעזר היא דאמר אפילו ויתור אסור במודר הנאה
Učili jsme se: Mudrci řekli: Každý dar, který není takový, že kdyby jej zasvětil, byl by zasvěcen, není darem. Co má zahrnout slovo každý? Zda ne zahrnout tuto věc, [případ] svazků [lnu]? Ne, má zahrnout druhou verzi Ravova výroku.
תנן אמרו חכמים כל מתנה שאינה שאם הקדישה תהא מקודשת אינה מתנה כל לאיתויי מאי לאו לאתויי הא מילתא דשדיא בכיפי לא לאתויי לישנא בתראה דשמעתיה דרבא:
Originál: Nedarim 48b na Sefarii, verze „Wikisource Talmud Bavli“ (hebrejské Wikisource), licence CC BY-SA. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.