Záhon, který měří šest na šest dlaní — sejí se na něm pět [druhů] semen: čtyři na čtyřech stranách záhonu a jedno uprostřed! — Mohl bys říci, že to platí o semenech, ale o bylinách ne; proto nás to učí.
ערוגה שהיא ששה על ששה טפחים זורעין בתוכה חמשה זרעונין ארבע על ארבע רוחות הערוגה ואחת באמצע מהו דתימא הני מילי בזרעין אבל בירקות לא קמ"ל
Má to říci, že byliny jsou závažnější než semena? Vždyť jsme se učili: Všechny druhy semen se nesejí na jednom záhonu; všechny druhy bylin se sejí na jednom záhonu! — Mohl bys říci, že tyto hořké byliny jsou druhem semen; proto nás to učí.
למימרא דירקות אלימא מזרעים והתנן כל מיני זרעים אין זורעין בערוגה אחת כל מיני ירקות זורעין בערוגה אחת מהו דתימא הני מרור מין זרעים נינהו קמ"ל
Semena — to tě napadá? Vždyť jsme se učili „byliny“, a Bar Kapara učil „byliny“, a v domě Šmuela učili „byliny“! — Locika byla potřebná: napadlo by mě říci, že protože nakonec ztvrdne, dáme jí více prostoru.
זרעים סלקא דעתך והא תנן ירקות ותני בר קפרא ירקות ותני דבי שמואל ירקות חזרת איצטריכא ליה ס"ד אמינא הואיל וסופה להקשות ניתיב לה רווחא טפי
Neřekl snad rabi Josi, syn rabiho Chaniny: Stonku zelí, který ztvrdl, se rozšíří [prostor] na plochu k osetí čtvrtiny [kavu]? Tedy jelikož nakonec ztvrdne, dáváme mu více prostoru; zde také dejme jí více prostoru. Proto nás to učí.
לאו א"ר יוסי בר' חנינא קלח של כרוב שהוקשה מרחיבין לו בית רובע אלמא כיון דסופו להקשות יהבינן ליה רווחא טפי ה"נ ניתיב לה רווחא טפי קמ"ל:
Ale z toho, že se v závěru učí „jejich stonkem“, vyplývá, že začátek [mluví o] listech! — Vysvětluje: když učí „ať čerstvé, či suché“, [je to] o stonku.
והא מדקתני סיפא בקלח שלהן מכלל דרישא עלין פרושי קא מפרש כי קתני בין לחין בין יבשין אקלח
Namítali: Splní [povinnost] jimi i jejich stonkem, ať jsou čerstvé, či suché — slova rabiho Meira. A mudrci říkají: Čerstvými jimi splní, suchými jimi nesplní. A shodují se, že splní uvadlými, ale nikoli nakládanými, ani rozvařenými, ani vařenými.
מיתיבי יוצאין בהן ובקלח שלהן בין לחין בין יבשין דברי ר' מאיר וחכ"א לחין יוצאין בהן יבשין אין יוצאין בהן ושוין שיוצאין בהן כמושין אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין
Pravidlo věci: Vše, co má chuť hořké byliny, jím [povinnost] splní, a vše, co nemá chuť hořké byliny, jím nesplní. — Vylož to o stonku. Naši rabíni učili: Uvadlými jimi nesplní; jménem rabiho Elazara, syna rabiho Cadoka, řekli: Uvadlými jimi splní.
כללו של דבר כל שיש בו טעם מרור יוצאין בו וכל שאין בו טעם מרור אין יוצאין בו תרגומא אקלח ת"ר אין יוצאין בהן כמושין משום ר"א בר' צדוק אמרו יוצאין בהן כמושין
Rami bar Chama se otázal: Smí člověk splnit svou povinnost hořkou bylinou z druhého desátku v Jeruzalémě? Podle rabiho Akivy se neptej: jestliže splní [povinnost] macou, která je z Tóry, je třeba [se ptát na] hořkou bylinu, která je rabínská?
בעי רמי בר חמא מהו שיצא אדם ידי חובתו במרור של מעשר שני בירושלים אליבא דר' עקיבא לא תיבעי לך השתא במצה דאורייתא נפיק במרור דרבנן מיבעי'
MIŠNA: Otruby se pro slepice nenamáčejí, ale spařují se. Žena nemá namáčet otruby, které si ponese v ruce do lázně, ale smí si je suché třít na tělo. Člověk nemá žvýkat pšenici a klást ji na svou ránu, protože kvasí.
מתני׳ אין שורין את המורסן לתרנגולים אבל חולטין האשה לא תשרה את המורסן שתוליך בידה למרחץ אבל שפה היא בבשרה יבש לא ילעוס אדם חיטין ויניח על מכתו מפני שהן מחמיצות:
GEMARA: Naši rabíni učili: Toto jsou věci, které nedospějí ke kvašení: pečené, vařené a spařené, které spařil ve vroucí vodě. Vařené? Než se uvaří, zkvasí! — Rav Papa řekl: Míní [se] pečené, které [pak] uvařil.
גמ׳ תנו רבנן אלו דברים שאין באין לידי חימוץ האפוי והמבושל וחלוט שחלטו ברותחין מבושל אדמבשל ליה מחמע אמר רב פפא האפוי שבישלו קאמר
Bylo učeno: Rabi Josi, syn rabiho Jehudy, říká: Mouka, na niž kape [voda] ze střechy, nedospěje ke kvašení, i [kdyby kapala] celý den. Rav Papa řekl: A [to], když kape kapka za kapkou.
תניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר קמח שנפל לתוכו דלף אפילו כל היום כולו אינו בא לידי חימוץ אמר רב פפא והוא דעביד טיף להדי טיף
V domě rabiho Šily říkali: Vatika je dovolena. — Vždyť bylo učeno: Vatika je zakázána! — Není to obtížné: toto, když ji udělal s olejem a solí, toto, když ji udělal s vodou a solí.
אמרי דבי ר' שילא ותיקא שרי והתניא ותיקא אסור לא קשיא הא דעבדיה במישחא ומילחא הא דעבדיה במיא ומילחא
Mar Zutra řekl: Ať člověk nezahušťuje hrnec moukou z pražených klasů, aby se snad dobře neuvařila a nedospěla ke kvašení. Rav Josef řekl: Ať člověk nespařuje
אמר מר זוטרא לא לימחי איניש קדרא בקמחא דאבישנא דילמא לא בשיל שפיר ואתי לידי חימוץ אמר רב יוסף לא ליחלוט איניש
Originál: Pesachim 39b na Sefarii, verze „Wikisource Talmud Bavli“ (hebrejské Wikisource), licence CC BY-SA. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.