a [on] říká: Koupil jsem je – není věrohodný. A to jsme řekli jen o hospodáři, který nemívá ve zvyku prodávat své věci; ale u hospodáře, který mívá ve zvyku prodávat své věci, je věrohodný. A i u toho, který nemívá ve zvyku prodávat své věci, jsme to řekli jen o věcech, které se obvykle neukrývají; ale u věcí, které se obvykle ukrývají, je věrohodný.
ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן ולא אמרן אלא בעל הבית שאינו עשוי למכור כליו אבל בעל הבית העשוי למכור את כליו נאמן ושאין עשוי למכור את כליו נמי לא אמרן אלא דברים שאין דרכן להטמין אבל דברים שדרכן להטמין נאמן
A i u věcí, které se obvykle neukrývají, jsme to řekli jen o člověku, který není skrytý; ale u člověka skrytého [povahy] je to jeho způsob. A to jsme řekli jen tehdy, když jeden říká: [Jsou] vypůjčené, a druhý říká: koupené; ale [tvrdí-li], že jsou ukradené, nemá to v moci – člověka za zloděje nepovažujeme.
ושאין דרכן להטמין נמי לא אמרן אלא איניש דלא צניע אבל איניש דצניע היינו אורחיה ולא אמרן אלא זה אומר שאולין וזה אומר לקוחין אבל בגנובין לאו כל כמיני' לאחזוקי איניש בגנבי לא מחזקינן
A to jsme řekli jen o věcech, které se obvykle půjčují a pronajímají; ale u věcí, které se obvykle nepůjčují ani nepronajímají, je věrohodný. Neboť Rav Huna bar Avin poslal [vzkaz]: Věci, které se obvykle půjčují a pronajímají – řekne-li: Koupil jsem je, není věrohodný. Jako když Rava odebral sirotkům pár plášťů a knihu agady – [byly to] věci, které se obvykle půjčují a pronajímají.
ולא אמרן אלא בדברים העשוין להשאיל ולהשכיר אבל דברים שאין עשוין להשאיל ולהשכיר נאמן דשלח רב הונא בר אבין דברים העשוין להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן כי הא דרבא אפיק זוגא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי בדברים העשוין להשאיל ולהשכיר
Řekl Rava: I strážce přísahá; i žena strážce přísahá. Rav Papa se tázal: Jak je to s jeho najatým a s jeho příležitostným dělníkem? Zůstává to nerozhodnuto.
אמר רבא אפילו שומר נשבע אפי' אשתו של שומר נשבעת בעי רב פפא שכירו ולקיטו מאי תיקו
Rav Jejmar řekl Rav Ašimu: Žaluje-li o stříbrný pohár, jak to je? – Podíváme se: je-li to zámožný člověk, nebo důvěryhodný člověk, u něhož si lidé ukládají věci, přísahá a bere; a pokud ne, ne.
אמר ליה רב יימר לרב אשי טענו בכסא דכספא מאי חזינא אי איניש דאמיד הוא או איניש דמהימן הוא דמפקדי אינשי גביה משתבע ושקיל ואי לא לא:
Ať se ale obáváme, že se odřel o zeď! – Rabi Chija učil: [Jde o případ,] kdy má kousnutí na zádech nebo mezi lopatkami. – A možná mu to udělal někdo jiný? – Když tam nikdo jiný nebyl.
וניחוש דלמא בכותל נתחכך תני רבי חייא שעלתה לו נשיכה בגבו ובין אצילי ידיו ודלמא אחר עביד ליה דליכא אחר:
Říká [to stylem] „netřeba říkat“: Netřeba říkat o těch [přísahách], v nichž jde o popření peněz; ale i tato, která je pouhým popřením slov, [způsobí, že] není věrohodný.
לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא הנך דאית בהו כפירת ממון אלא אפילו הא נמי דכפירת דברים בעלמא הוא לא מהימן
Ať se tedy učí také přísaha výroku! – Učí se o přísaze, kde ten, kdo přísahá, přísahá lživě; ale přísahu výroku, o níž lze říci, že přísahá pravdivě, neučí.
וליתני נמי שבועת בטוי כי קתני שבועה דכי קא משתבע בשקרא קא משתבע אבל שבועת בטוי דאיכא למימר דבקושטא קא משתבע לא קתני
To platí u [přísah:] budu jíst, nebudu jíst; ale u [přísah:] jedl jsem, nejedl jsem – co lze říci? – [Tanna] učí marnou přísahu
תינח אוכל ולא אוכל אכלתי ולא אכלתי מאי איכא למימר תנא שבועת שוא
Originál: Shevuot 46b na Sefarii, verze „Wikisource Talmud Bavli“ (hebrejské Wikisource), licence CC BY-SA. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.