rozdělili je a rozšířili na dvacet čtyři. Smíchali [losy] a vložili je do schránky. Přišel Jedaja a vzal svůj podíl a podíl svých druhů – šest. Přišel Charim a vzal svůj podíl a podíl svých druhů – šest. A tak Pašchur a tak Imer.
וחלקום והעמידום על עשרים וארבעה בללום ונתנום בקלפי בא ידעיה ונטל חלקו וחלק חבריו שש בא [חרים] ונטל חלקו וחלק חבריו שש וכן פשחור וכן אימר
A tak stanovili proroci, kteří byli mezi nimi, že i kdyby Jehojariv, [původní] hlava hlídky, vystoupil [z vyhnanství], Jedaja nebude vytlačen ze svého místa, ale Jedaja bude hlavní a Jehojariv mu bude podřízen.
וכן התנו נביאים שביניהם שאפי' (יהוידיב) ראש משמרת עולה לא ידחה ידעיה ממקומו אלא ידעיה עיקר (ויהוידיב) טפל לו:
„A Izraelité, kteří patřili k té hlídce, se shromažďovali ve svých městech a četli o díle stvoření.“ Odkud to víme? Řekl rabi Jaakov bar Acha, řekl rabi Asi: Kdyby nebylo maamadů, nebe a země by neobstály, jak je řečeno: „I řekl: Panovníku Hospodine, podle čeho poznám, že ji obdržím jako dědictví?“ (Gn 15,8).
וישראל שבאותו משמר מתכנסין בעריהן וקורין במעשה בראשית: מנהני מילי א"ר יעקב בר אחא אמר רב אסי אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר (בראשית טו, ב) ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה
Řekl Abraham: „Pane světa, snad budou-li Izraelité před Tebou hřešit, naložíš s nimi jako s pokolením potopy a pokolením rozptýlení?“ Řekl mu: „Ne.“ Řekl před Ním: „Pane světa, dej mi poznat, podle čeho ji obdržím.“ Řekl mu: „Vezmi mi tříletou jalovici a tříletou kozu“ atd. (Gn 15,9).
אמר אברהם רבש"ע שמא ישראל חוטאין לפניך אתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה א"ל לאו אמר לפניו רבש"ע הודיעני במה אירשנה א"ל (בראשית טו, ט) קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת וגו'
Řekl před Ním: „Pane světa, to platí, dokud Chrám stojí. Ale až Chrám stát nebude, co s nimi bude?“ Řekl mu: „Již jsem jim ustanovil pořad obětí. Kdykoli je budou přede Mnou číst, budu to na ně pohlížet, jako by je přede Mnou obětovali, a odpustím jim všechny jejich viny.“
אמר לפניו רבש"ע תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות בזמן שקוראין בהן לפני מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עונותיהם
Rabíni učili: Muži hlídky se modlili za oběť svých bratří, aby byla přijata s přízní. A muži maamadu se shromažďovali v synagoze a drželi čtyři půsty: v pondělí, v úterý, ve středu a ve čtvrtek. V pondělí za ty, kdo se plaví po moři; v úterý za ty, kdo putují pouštěmi;
ת"ר אנשי משמר היו מתפללין על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון ואנשי מעמד מתכנסין לבית הכנסת ויושבין ד' תעניות בשני בשבת בשלישי ברביעי ובחמישי בשני על יורדי הים בשלישי על הולכי מדברות
ve středu za záškrt, aby nepostihl děti; ve čtvrtek za těhotné a kojící: těhotné, aby nepotratily, kojící, aby mohly kojit své děti. V předvečer Šabatu se nepostili kvůli úctě k Šabatu, tím spíše ne v samotný Šabat.
ברביעי על אסכרא שלא תיפול על התינוקות בחמישי על עוברות ומיניקות עוברות שלא יפילו מיניקות שיניקו את בניהם ובערב שבת לא היו מתענין מפני כבוד השבת ק"ו בשבת עצמה
Reš Lakiš řekl: Kvůli přidané duši. Neboť Reš Lakiš řekl: Přidaná duše je dávána člověku v předvečer Šabatu a po skončení Šabatu je mu odebrána, jak je řečeno: „Odpočinul a nabral dechu“ (Ex 31,17) – jakmile odpočinul [skončil Šabat], běda, duše je ztracena.
ריש לקיש אמר מפני נשמה יתירה דאמר ריש לקיש נשמה יתירה ניתנה בו באדם בע"ש במוצאי שבת נוטלין אותה ממנו שנאמר (שמות לא, יז) שבת וינפש כיון ששבת וי אבדה נפש:
„První den ‚Na počátku‘ a ‚Budiž klenba‘.“ Bylo učeno: „Na počátku“ [čtou] dva, „Budiž klenba“ jeden. Dobře, „Budiž klenba“ jeden – jsou to tři verše. Ale „Na počátku“ dva? Je to pět veršů, a učili jsme se: Kdo čte z Tóry, ať nečte méně než tři verše!
ביום הראשון בראשית ויהי רקיע: תנא בראשית בשנים יהי רקיע באחד בשלמא יהי רקיע באחד תלתא פסוקי הוו אלא בראשית בשנים (מ"ט) ה' פסוקי הויין (ותנן) הקורא בתורה אל יפחות מג' פסוקים
Rav řekl: Opakuje [verš]. A Šmuel řekl: Rozdělí [verš]. Rav, který řekl „opakuje“, proč neřekl „rozdělí“? Soudí: Každý verš, který nerozdělil Mojžíš, my nerozdělujeme.
רב אמר דולג ושמואל אמר פוסק ורב דאמר דולג מ"ט לא אמר פוסק קסבר כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה
A Šmuel řekl: Rozdělí. Smíme snad rozdělovat? Vždyť řekl rabi Chanina Kara: Měl jsem velké trápení u rabiho Chaniny Velikého, a nedovolil mi rozdělovat [verše] kromě [výuky] školních dětí, protože jsou zde, aby se učily. – A Šmuel? Jaký je tam důvod? Protože to jinak nejde. I zde to jinak nejde.
ושמואל אמר פוסק ומי פסקינן והאמר רבי חנינא קרא צער גדול היה לי אצל ר' חנינא הגדול ולא התיר לי לפסוק אלא לתינוקות של בית רבן הואיל ולהתלמד עשוין ושמואל התם טעמא מאי משום דלא אפשר הכא נמי לא אפשר
A Šmuel řekl: Rozdělí. Proč neřekl „opakuje“? Je to opatření kvůli těm, kdo vcházejí, a opatření kvůli těm, kdo odcházejí [aby si nemysleli, že se četlo méně].
ושמואל אמר פוסק מ"ט לא אמר דולג גזירה משום הנכנסין וגזירה משום היוצאין
Namítá se: Oddíl o šesti verších čtou dva, a [oddíl] o pěti jeden. A [jestliže] první čte tři, druhý čte dva z tohoto oddílu a jeden z jiného oddílu. A někteří říkají: tři, protože se nezačíná oddíl méně než třemi verši.
מיתיבי פרשה של ששה פסוקים קורין אותה בשנים ושל חמשה [ביחיד ואם] הראשון קורא ג' השני קורא שנים מפרשה זו ואחד מפרשה אחרת וי"א ג' לפי שאין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקין
Podle toho, kdo říká „opakuje“, ať opakuje; a podle toho, kdo říká „rozdělí“, ať rozdělí! – Tam je to jiné,
למ"ד דולג לידלוג ולמאן דאמר פוסק ליפסוק שאני התם
Originál: Taanit 27b na Sefarii, verze „Wikisource Talmud Bavli“ (hebrejské Wikisource), licence CC BY-SA. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.