GEMARA: „Kdo přinese rozlukový list ze zámoří a řekne: Přede mnou byl napsán a přede mnou podepsán“ atd. Čemu se věří?
Šmuel řekl: Věří se mu, aby dal rozlukový list. Asi řekl: Věří se mu, aby si ji vzal.
Rav Huna řekl ve jménu
Rava: Věří se mu, aby si ji vzal.
Rabi Jochanan řekl: Věří se mu, aby si ji vzal, ale neodvozuje se z toho nic jiného. Co znamená „neodvozuje se z toho nic jiného“?
[Řekne-li:] „Prodal jsem jedno ze svých polí a nevím, komu jsem ho prodal“, a přijde někdo a řekne: „Já jsem to, kdo ho koupil“, není to v jeho moci. Totéž i u zasnoubení: „Zasnoubil jsem jednu ze svých dcer a nevím, komu jsem ji zasnoubil“, a přijde někdo a řekne: „Já jsem ji zasnoubil“, není to v jeho moci. Mišna odporuje
Ravovi: Kdo přinese rozlukový list ze zámoří a řekne: „Přede mnou byl napsán a přede mnou podepsán“, ať si nebere jeho ženu. Tam je všem známa jako vdaná; zde však je známa jako vdaná jen dvěma. Až přijdou dva a řeknou: „To je ten, kdo ji zasnoubil.“ Mišna odporuje
rabimu Jochananovi: Jeden říká: „Já jsem ji zasnoubil“, a druhý říká: „Já jsem ji zasnoubil“: oba dají rozlukový list; a chtějí-li, jeden dá rozlukový list a druhý si ji vezme. Vyložil to o tom, kdo říká: „Zasnoubil jsem ji jednomu z těchto dvou a nevím, kterému.“
Rabi Zeira [a] rabi Jasa ve jménu
rabiho Jochanana: Předešel-li to jeden z nich a vzal si ji, odnímá se mu. To, co říkáš, platí, když jeden říká: „Já jsem ji zasnoubil“, druhý říká: „Já jsem ji zasnoubil“, a jeden z nich to předešel a vzal si ji. Ale řekl-li: „Já jsem ji zasnoubil“, a vzal si ji a přišel jiný a řekl: „Já jsem ji zasnoubil“, není to v jeho moci. A tak se učilo: Přišel-li poté, co si ji vzal, jiný a řekl: „Já jsem ji zasnoubil“, není to v jeho moci.
הלכה: הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם וְאָמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם כול׳. מַהוּ נֶאֱמָן. שְׁמוּאֵל אָמַר. נֶאֳמָן לִיתֵּן גֵּט. אַסִּי אָמַר נֶאֱמָן לִכְנוֹס. רַב הוּנָא אָמַר בְּשֵׁם רַב. נֶאֱמָן לִכְנוֹס. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר נֶאֱמָן לִכְנוֹס וְאֵין לְמֵידִין הִימֶּינּוּ דָבָר אַחֵר. מַהוּ אֵין לְמֵידִין הִימֶּינּוּ דָבָר אַחֵר. אַחַת מִשָּׂדוֹתַיי מָכַרְתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְמִי מָכַרְתִּיהָ. וּבָא אֶחָד וְאָמַר. אֲנִי הוּא שֶׁלְּקַחְתִּיהָ. לֹא כָל הֵימֵינוֹ. אַף בְּקִידּוּשִׁין כֵּן. אַחַת מִבְּנוֹתַיי קִידַּשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְמִי קִידַּשְׁתִּיהָ. וּבָא אֶחָד וְאָמַר. אֲנִי קִידַּשְתִּיהָ. לֹא כָל הֵימֵינוֹ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב. הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם וְאָמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם. לֹא יִשָּׂא אֶת אִשְׁתּוֹ. תַּמָּן הוּחְזְקָה אֵשֶׁת אִישׁ בִּפְנֵי הַכֹּל. בְּרַם הָכָא לֹא הוּחְזְקָה אֵשֶׁת אִישׁ אֶלָּא בִּפְנֵי שְׁנַיִם. לִכְשֶׁיָּבוֹאוּ שְׁנַיִם וְיֹאמְרוּ. זֶה הוּא שֶׁקִּידֵּשׁ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. זֶה אוֹמֵר. אֲנִי קִידַּשְׁתִּיהָ. וְזֶה אוֹמֵר. אֲנִי קִידַּשְׁתִּיהָ. שְׁנֵיהֶן נוֹתְנִין גֵּט. וְאִם רָצוּ אֶחָד נוֹתֵן גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס. פָּתַר לָהּ בְּאוֹמֵר. לְאֶחָד מִשְּׁנֵי אֵילּוּ קִידַּשְׁתִּיהָ וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵי זֶה הוּא. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. קָדַם אֶחָד מֵהֶן וְכָנַס (אֵין) מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בְּשֶׁזֶּה אוֹמֵר. אֲנִי קִידַּשְׁתִּיהָ. וְזֶה אוֹמֵר. אֲנִי קִידַּשְׁתִּיהָ. וְקָדַם אֶחָד מֵהֶן וְכָנַס. אֲבָל אִם אָמַר אֲנִי קִידַּשְׁתִּיהָ. וּכְנָסָהּ. וּבָא אַחֵר וְאָמַר. אֲנִי קִידַּשְׁתִּיהָ. לֹא כָל הֵימֵינוֹ. וְתַנֵּי כֵן. אִם מִשֶּׁכְּנָסָהּ בָּא אַחֵר וְאָמַר. אֲנִי קִידַּשְׁתִּיהָ. לֹא כָל הֵימֵינוֹ.