GEMARA: „Vdova pro velekněze“ atd. Jaký je důvod mudrců? Je řečeno zde „bude“ a je řečeno tam „bude“: „bude-li dívka zasnoubena muži“
(Dt 22,23). Jako „bude“ řečené tam je zasnoubení, tak i zde je to zasnoubení. Jaký je důvod
rabiho Lazara a
rabiho Šimona? Je řečeno zde „bude“ a je řečeno tam: „A dcera kohena, bude-li cizímu muži“
(Lv 22,12). Jako „bude“ řečené tam je sňatek, tak i zde je to sňatek. Řekl
rabi Josi: Odkud mají
rabi Lazar a
rabi Šimon, že dcera kohena zasnoubená Izraelitovi nejí pozdvihovanou dávku? Ne snad z tohoto verše: „A dcera kohena, bude-li cizímu muži“? Zde z toho činí zasnoubení a zde z toho činí sňatek! Jaký je důvod mudrců? „Muži“
(Lv 22,12) – muži, který dává jíst. A není to snad úsudek? Jestliže u Izraelity, jehož soulož ji nevyřazuje z kněžství, ji jeho soulož vyřazuje z pozdvihované dávky, pak u velekněze, jehož soulož ji vyřazuje z kněžství, není správné, aby ji jeho soulož vyřazovala z pozdvihované dávky? Nikoli. Říkáš-li to o Izraelitovi, který nedává jíst jiným, řekneš to o veleknězi, který dává jíst jiným? Protože dává jíst jiným, ať ji jeho soulož nevyřazuje z pozdvihované dávky. Úsudek z lehčího na těžší se zlomil a vrátil ses k verši. Proto je třeba říci: „muži“ – muži, který dává jíst. [Jaký je důvod
rabiho Lazara a
rabiho Šimona: protože je způsobilý jíst, nebo protože je způsobilý dávat jíst? Slyšme to z tohoto: Nepoznal-li ji poté, co se stal mužem s rozdrcenými varlaty nebo s uříznutým údem, tyto smějí jíst. Řekl
rabi Lazar: To je podle
rabiho Lazara a
rabiho Šimona. Můžeš říci: zde proto, že je způsobilý dávat jíst, a zde proto, že není způsobilý dávat jíst? Řekl
rabi Josi ben
rabi Bun: Nejen od zasnoubení a nejen od sňatku. Bylo-li s nimi souloženo, ať od zasnoubení, ať od sňatku, jsou nezpůsobilé. Nebylo-li s nimi souloženo, ať od zasnoubení, ať od sňatku, jsou způsobilé.]
הלכה: אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל כול׳. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. נֶאֱמַר כָּאן הֲוָיָיה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן הֲוָיָיה כִּי יִהְיֶה נַעֲרָה מְאוֹרָסָה לְאִישׁ. מַה הֲוָיָיה שֶׁנֶּאֶמְרָה לְהַלָּן אֵירוּסִין אַף כָּאן אֵירוּסִין. מַה טַעֲמוֹן דְּרִבִּי לָעְזָר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן. נֶאֱמַר כָּאן הֲוָיָיה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר. מַה הֲוָיָיה שֶׁנֶּאֶמְרָה לְהַלָּן נִישּׂוּאִין אַף כָּאן נִישּׂוּאִין. אָמַר רִבִּי יוֹסָה. מְנָא לְרִבִּי לָעְזָר וּלְרִבִּי שִׁמְעוֹן בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּתְאָרְסָה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינָהּ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה. לֹא מִן הָדֵין קִרְיָיא וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר. הָכָא אִינּוּן עָבְדִין לֵיהּ אֵירוּסִין וְהָכָא אִינּוּן עָבְדִין לֵיהּ נִישּׂוּאִין. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. לְאִישׁ. לְאִישׁ הַמַּאֲכִיל. וַהֲלֹא דִין הוּא. מַה אִם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין בִּיאָתוֹ פוֹסְלָתָהּ מִן הַכְּהוּנָּה בִּיאָתוֹ פוֹסְלָתָהּ מִן הַתְּרוּמָה. כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁבִּיאָתוֹ פוֹסְלָתָהּ מִן הַכְּהוּנָה אֵינוֹ דִין שֶׁתְּהֵא בִּיאָתוֹ פוֹסְלָתָהּ מִן הַתְּרוּמָה. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בְיִשׂרָאֵל שֶׁאֵינוֹ מַאֲכִיל אֶת אֲחֵירוֹת. תֹּאמַר בְּכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא מַאֲכִיל אֶת אֲחֵירוֹת. הוֹאִיל וְהוּא מַאֲכִיל אֶת אֲחֵירוֹת לֹא תְהֵא בִּיאָתוֹ פוֹסְלָתָהּ מִן הַתְּרוּמָה. נִשְׁבַּר קַל וָחוֹמֶר וְחָזַרְתָּ לָךְ לְמִקְרָא. לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר לְאִישׁ. לְאִישׁ הַמַּאֲכִיל. [מַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי לָעְזָר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מִשּׁוּם רָאוּי הוּא לֶאֱכוֹל אוֹ מִשּׁוּם רָאוּי לְהַאֲכִיל. נִשְׁמְעִנָהּ מִן הָדָה אִם לֹא יְדָעָהּ מִשֶּׁנַּעֲשֶׂה פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה הֲרֵי אֵילּוּ יַאֲכִילוּ. אָמַר רִבִּי לָעְזָר דְּרִבִּי לָעְזָר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. אִית לָךְ מֵימַר הָכָא מִשּׁוּם שֶׁהוּא רָאוּי לְהַאֲכִיל וְהָכָא מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהַאֲכִיל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לֹא סוֹף דָּבָר מִן הָאֵרוּסִין וְלֹא סוֹף דָּבָר מִן הַנִּישּׂוּאִין. נִבְעֲלוּ בֵּין מִן הָאֵרוּסִין בֵּין מִן הַנִּישּׂוּאִין פּוֹסְלוֹת. לֹא נִבְעֲלוּ בֵּין מִן הָאֵרוּסִין בֵּין מִן הַנִּישּׂוּאִין כְּשֵּׁירוֹת.]