Tam jsme se učili:
Rabi Jochanan ben Beroka říká: Řekl-li
[to] o někom, kdo je způsobilý po něm dědit, jeho slova platí. A o někom, kdo není způsobilý po něm dědit, jeho slova neplatí.
Rabi Jochanan řekl: Ben Beroka to řekl jen o synovi mezi syny a o dceři mezi dcerami. Ne o dceři vedle bratra, ne o bratrovi vedle dcer.
Rabi Jasa jménem
rabiho Jochanana: Stal se případ a
Rabi rozhodl podle
rabiho Jochanana ben Beroky. A
rabi Zeira,
rabi Jasa jménem
rabiho Jochanana:
Rabi se tázal Natana Babylónského: Proč řekli, že halacha je podle
rabiho Jochanana ben Beroky?
Rabi Ba,
rabi Chija jménem
rabiho Jochanana: Proč se tázal Natana Babylónského: Co viděli mudrci, že řekli: Halacha je podle
rabiho Jochanana ben Beroky? Nejsi to ty, kdo nás učil tak: „zdědí“? (Řekl mu: Učil jsi „vezmou“. Přišel k němu.) Řekl mu: Není zde „zdědí“, ale „vezmou“. Přišel ke svému otci. Řekl mu: Ukřivdil jsi Natanu Babylónskému. Není zde „vezmou“, ale „zdědí“.
Rabi Josi ben
rabi Bun řekl: Takto mu řekl: Mýlil jsem se, když jsem vás učil; není zde „vezmou“, ale „zdědí“.
Rabi Zeira řekl: U podmínky ketuby je to lehčí. Protože všude člověk přepisuje jen ketubou, a zde i slovy. Protože všude člověk přepisuje jen na toho, kdo je na světě, a zde na toho, kdo na světě není.
Rabi Jirmeja řekl před
rabim Zeirou: Divím se, jak rabíni přirovnávají ketubu k dědictví. Nepodobá se: dědictví je ze slova Tóry, ketuba z jejich slov, a ty říkáš takto? I když řekneš, že ketuba je ze slov Tóry, neuznávají snad o podmínkách ketuby, že jsou z jejich slov?
תַּמָּן תַּנִּינָן. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר. אִם אָמַר עַל שֶׁרָאוּי לְיוֹרְשֹׁה דְּבָרָיו קַיָימִין. וְעַל מִי שֶׁאֶין רָאוּי לְיוֹרְשׁוֹ אֵין דְּבָרָיו קַיָימִין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא אָמַר בֶּן בְּרוֹקָה אֶלָּא עַל בֶּן בֵּין הַבָּנִים וְעַל (בַּת) בֶּן בֵּין הַבָּנוֹת. בַּת בֵּין הָאָח לֹא. אָח בֵּין הַבָּנוֹת לֹא. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַעֲשֶׂה הָיָה וְהוֹרָה רִבִּי כְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. וְרִבִּי זְעִירָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי שָׁאַל אֶת נָתָן הַבַּבְלִי. מַה טַעֲמָא אָמְרוּ. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. רִבִּי בָּא רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַה טַעֲם שָׁאַל אֶת נָתָן הַבַּבְלִי. מַה רָאוּ חֲכָמִים לוֹמַר. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. לֹא אַתְּ הוּא שֶׁשָּׁנִיתָה לָנוּ כֵּן יִרְתּוּן. (אָמַר לֵיהּ. יִטְלוּן תָּנִית. אָתָא לְגַבֵּיהּ.) אָמַר לֵיהּ. לֵית כָּאן יִרְתּוּן אֶלָּא יִטְלוּן. אָתָא לְגַבֵּי אָבוֹי אָמַר לֵיהּ. קִיפַּחְתָּה אֶת נָתָן הַבַּבְלִי. לֵית כָּאן יִטְלוּן אֶלָּא יִרְתּוּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אָכֵין אֲמַר לֵיהּ. טָעִיתִי טָעוּת שֶׁשִּׁנִּיתִי לָכֶם. לֵית כָּאן יִטְלוּן אֶלָּא יִרְתּוּן. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. קַל הוּא בִתְנַאי כְּתוּבָּה. לְפִי שֶׁבְּכָל מָקוֹם אֵין אָדָם מְזַכֶּה אֶלָּא בִּכְתוּבָּה וְכָאן אֲפִילוּ בִדְבָרִים. לְפִי שֶׁבְּכָל מָקוֹם אֵין אָדָם מְזַכֶּה אֶלָּא לְמִי שֶׁהוּא בָעוֹלָם וְכָאן לְמִי שֶׁאֵינוֹ בָעוֹלָם. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. וְתַמְיָה אֲנָא אֵיךְ רַבָּנִין מְדַמּוּ כְתוּבָּה לִירוּשָּׁה. לֹא דָמֵי. דִּירוּשָּׁה מִדְּבַר תּוֹרָה כְּתוּבָּה מִדִּבְרֵיהֶן וְתֵימַר אָכֵן. אֲפִילוּ תֵימַר כְּתוּבָּה מִדִּבְרֵי תוֹרָה לֹא מוֹדוּ בִתְנַיֵּי כְתוּבָּה שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶן.