Toto je pravidlo, které říkal
rabi Šimon jménem
rabiho Jehošuy: Pro každou věc, která má něco, co ji dovoluje – jako tevel, druhý desátek, zasvěcené a nová úroda – mudrci neurčili míru, ale stejný druh
[zakazuje] v jakémkoli množství a nestejný, dává-li chuť. A pro každou věc, která nemá nic, co by ji dovolovalo – jako pozdvihovaná dávka, chala, orla a smíšené druhy vinice – mudrci určili míru u stejného druhu; u nestejného, dává-li chuť. Co učiníš s těmito sliby? Jsou jako věc, která má něco, co ji dovoluje, nebo jako věc, která to nemá? Je rozumné pokládat je za věc, která to má, neboť jsme se tam učili: Učenec vykoření slib od kořene. Řekli: Nevykoření ho, leč odtud dále. Tato mišna je jistě pojímá jako věc, která nemá nic, co by ji dovolovalo, neboť jsme se tam učili: Co vyroste z pozdvihované dávky, je pozdvihovanou dávkou, ale co vyroste z toho, co vyrostlo, je nesvaté. Avšak u tevelu, prvního desátku, samorostů sedmého roku, pozdvihovaných dávek z ciziny, směsi s pozdvihovanou dávkou a prvotin je to, co z nich vyroste, nesvaté; a co vyroste ze zasvěceného a z druhého desátku, je nesvaté a vykoupí se to v době jejich setí. A učí se k tomu: O čem je řeč? O věci, jejíž semeno v zemi zaniká. Ale u věci, jejíž semeno nezaniká, je zakázáno i to, co vyroste z toho, co vyrostlo. Neboť
rabi Zeira řekl jménem
rabiho Jonatana: Cibule ze smíšených druhů vinice, kterou vytrhl a znovu zasadil, je zakázána, i kdyby jakkoli přibyla, neboť dorůstající zakázané věci neruší zákaz. A tato mišna je pojímá jako věc, která má něco, co ji dovoluje, neboť jsme se tam učili: Kdo se slibem zřekl
[věci] a smísila se s jinou, je-li v ní tolik, že dává chuť, je zakázána. Vysvětli to o nestejném druhu u věci, která má něco, co ji dovoluje.
זֶה הַכְּלָל שֶׁהָיָה רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִשֵּׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין. כְּגוֹן טֵבֵל וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי וְהֶקְדֵּשׁ וְהֶחָדָשׁ. לֹא נָתְנוּ לָהֶן חֲכָמִים שִׁיעוּר אֶלָּא מִין בְּמִינוֹ כָּל שֶׁהוּא וְשֶׁלֹּא בְמִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם. וכָל שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין. כְּגוֹן תְּרוּמָה וְחַלָּה וְעָרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם. נָתְנוּ לָהֶן חֲכָמִים שִׁיעוּר מִין בְּמִינוֹ. שֶׁלֹּא בְמִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם. אִילֵּין נְדָרִין מַה אַתְּ עֲבִיד לְהוֹן. כְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין אוֹ כְדָבָר שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין. מִסְתַּבְּרָא מֵיעַבְּדִינוֹן כְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. שֶׁהַזָּקֵן עוֹקֶר אֶת הַנֵּדֶר מֵעִיקָּרוֹ. אָמְרוּ. אֵינוֹ עִיקְּרוֹ אֶלָּא מִיכָּן וּלְהַבָּא. וַדַּאי מַתְנִיתָא עֲבַד לוֹן כְּדָבָר שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. גִּידּוּלֵי תְרוּמָה תְרוּמָה וְגִידּוּלֵי גִידּוּלִין חוּלִין. אֲבָל טֵבֵל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית וּתְרוּמוֹת חוּצָה לָאָרֶץ וְהַמְּדוּמָּע וְהַבִּיכּוּרִין גִּידוּלֵיהֶן חוּלִין וְגִידוּלֵי גִידוּלִין הֶקְדֵּשׁ. וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי חוּלִין יִפְדֶּה אוֹתָן בִּזְמַן זַרְעָם. וְתַנֵּי עֲלָהּ. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּדָבָר שֶּׁזַּרְעוֹ כָלָה. אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה גִּידּוּלֵי גִידּוּלִין אֲסוּרִין. דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. בָּצָל שֶׁלְכִּלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁעֲקָרוֹ וּשְׁתָלוֹ אֲפִילוּ הוֹסִיף כַּמָּה אָסוּר. שֶׁאֵין גִידּוּלֵי אִיסּוּר מַעֲלִין אֶת הָאִיסּוּר. וְדָא מַתְנִיתָא עֲבַד לוֹן כְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין. דְּתַנִינָן תַּמָּן. שֶׁהַנּוֹדֵר וְנִתְעָרֵב בְּאַחֵר. אִם יֵשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם אָסוּר. תִּיפְתָּר מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין.