Jedna baraita učí: Modloslužebník, který věnoval dar na údržbu Chrámu – přijímá se od něj. A druhá baraita učí: Nepřijímá se.
תנא חדא עובד כוכבים שהתנדב נדבה לבדק הבית מקבלים הימנו ותניא אידך אין מקבלין
Arachin 6a ערכין
Struktura debaty:Baraita 2
Rozpoznáno automaticky podle úvodních formulí. Podtržené pojmy a jména otevřou vysvětlivku.
א"ר אילא א"ר יוחנן לא קשיא הא בתחילה הא בסוף
Neboť rabi Asi řekl jménem rabi Jochanana: Na začátku se od nich nepřijímá ani voda a sůl. Na konci se nepřijímá věc určitá, věc neurčitá se přijímá. Co je věc určitá? Rav Josef řekl: Například loketní [hrot] proti havranům.
דאמר ר' אסי אמר רבי יוחנן בתחילה אפילו מים ומלח אין מקבלין מהם בסוף דבר המסויים אין מקבלין דבר שאינו מסויים מקבלין היכי דמי דבר המסויים אמר רב יוסף כגון אמה כליא עורב
Rav Josef namítl: „A dopis pro Asafa, strážce královského lesa…“ (Neh 2,8)! Abaje mu řekl: Vláda je odlišná, protože svá slova neodvolává. Neboť Šmuel řekl: Řekne-li vláda: „Vykořením hory“, vykoření hory a neodvolá to.
מתיב רב יוסף (נחמיה ב, ח) ואיגרת אל אסף שומר הפרדס אשר למלך וגו' אמר ליה אביי שאני מלכותא דלא הדרא ביה דאמר שמואל אי אמר מלכותא עקרנא טורי עקר טורי ולא הדר ביה:
Rav Jehuda řekl jménem Rava: Modloslužebník, který oddělil terumu ze své hromady – vyšetří se: Jestliže ji oddělil se záměrem Izraelity, dá se kohenovi; a jestliže ne, je třeba ji uložit, protože se obáváme, že v srdci [ji zasvětil] Nebesům.
אמר רב יהודה אמר רב עובד כוכבים שהפריש תרומה מכריו בודקין אותו אי בדעת ישראל הפרישה תינתן לכהן ואם לאו טעונה גניזה חיישינן שמא בלבו לשמים
Namítají: Modloslužebník, který věnoval trám, na němž je napsáno [Boží] jméno – vyšetří se: Řekne-li: „Oddělil jsem jej se záměrem Izraelity“, odsekne se [jméno] a se zbytkem se nakládá [běžně]; a jestliže ne, je třeba jej uložit, protože se obáváme, že v srdci [jej věnoval] Nebesům.
מיתיבי עובד כוכבים שהתנדב קורה ושם כתוב עליה בודקין אותו אם אמר בדעת ישראל הפרשתיה יגוד וישתמש במותר ואם לאו טעונה גניזה חיישינן שמא בלבו לשמים
Důvodem je, že je na něm napsáno jméno, proto je třeba jej uložit; ale není-li na něm napsáno jméno, není třeba jej ukládat!
טעמא דשם כתוב עליה דבעיא גניזה הא אין שם כתוב עליה לא בעיא גניזה
Totéž platí i tehdy, když na něm jméno napsáno není, i tak je třeba jej uložit. A toto nás učí: ačkoli je na něm jméno napsáno, odsekne se a se zbytkem se nakládá [běžně], protože jméno, které není na svém místě, není svaté.
הוא הדין דאע"ג דאין שם כתוב עליה נמי בעיא גניזה והא קמ"ל דאע"ג דשם כתוב עליה יגוד וישתמש במותר דשם שלא במקומו לאו קדוש
Jak učí mišna: Bylo-li [jméno] napsáno na držadlech nádob nebo na nohách lůžka, odsekne se a uloží.
דתנן היה כתוב על ידות הכלים ועל כרעי המטה הרי זה יגוד ויגנוז
Rav Nachman řekl jménem Raby bar Avuhy: Kdo řekne: „Tento sela [je] na dobročinnost“, smí jej zaměnit. Vyvodili z toho: pro sebe ano, pro jiného ne. Bylo řečeno: Rav Ami řekl jménem rabi Jochanana: Ať pro sebe, či pro jiného.
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבהו האומר סלע זו לצדקה מותר לשנותה סבור מינה לעצמו אין לאחר לא איתמר אמר רב אמי אמר רבי יוחנן בין לעצמו בין לאחר
Rabi Zejra řekl: To učili jen tehdy, když řekl „beru na sebe“; ale řekl-li „tento“, musí dát právě ten [peníz].
אמר רבי זעירא לא שנו אלא דאמר עלי אבל אמר הרי זו בעינא בעי למיתבה
Rava to napadl: Naopak, opak je rozumnější! Řekl-li „tento“, smí jej používat, aby ručil za jeho [ztrátu]; ale řekl-li „beru na sebe“, ne. Nýbrž [není rozdílu].
מתקיף לה רבא אדרבה איפכא מיסתברא אמר זו משתמש בה כי היכי דליחייב באחריותה אבל אמר עלי לא אלא לא שנא:
Baraita učí v souladu s Ravou: Slib je dobročinnost, ale zasvěcení [Chrámu] není dobročinnost. Co tím říká? Ani slib, ani zasvěcení není dobročinnost!
תניא כוותיה דרבא נדר צדקה ואין הקדש צדקה מאי קאמר לא נדר ולא הקדש צדקה
Nýbrž neříká snad toto: Dobročinnost podléhá [zákazu] „nebudeš otálet“ (Dt 23,22) [jako slib], ale není jako zasvěcení – neboť zasvěcené je zakázáno používat, kdežto dobročinnost je dovoleno používat.
אלא לאו הכי קאמר צדקה הרי היא {דברים כג } בבל תאחר ואינה כהקדש דאילו הקדש אסור לאשתמושי ביה ואילו צדקה שרי לאשתמושי ביה
Rav Kahana řekl: Řekl jsem toto učení před Rav Zevidem z Nehardey. Řekl: Vy to učíte takto, my to učíme takto: Rav Nachman řekl jménem Raby bar Avuhy jménem Rava: Kdo řekne: „Tento sela [je] na dobročinnost“, smí jej zaměnit, ať pro sebe, či pro jiného, ať řekl „beru na sebe“, či „tento“.
אמר רב כהנא אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא אמר אתון הכי מתניתו לה אנן הכי מתנינן לה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב האומר סלע זו לצדקה מותר לשנותה בין לעצמו בין לאחר בין אמר עלי בין אמר הרי זו:
Naši mistři učili: „Tento sela [je] na dobročinnost“ – dokud se nedostal do ruky výběrčího, smí jej zaměnit; jakmile se dostal do ruky výběrčího, nesmí jej zaměnit.
ת"ר סלע זו לצדקה עד שלא באתה ליד גבאי מותר לשנותה משבאתה ליד גבאי אסור לשנותה
Originál: Arakhin 6a na Sefarii, verze „Wikisource Talmud Bavli“ (hebrejské Wikisource), licence CC BY-SA. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.