Rozdíl je v tom, [zda svou chalicou] činí [ženu] nezpůsobilou tam, kde jsou [jiní] bratři,
לפסול במקום אחים
Bechorot 43a בכורות
Struktura debaty:Mišna 1Otázka 2
Rozpoznáno automaticky podle úvodních formulí. Podtržené pojmy a jména otevřou vysvětlivku.
a [zda] vykonává chalicu tam, kde [jiní] bratři nejsou.
ולחלוץ שלא במקום אחים איכא בינייהו:
Vracíme se k tobě, [kapitolo] Kvůli těmto vadám.
הדרן עלך על אלו מומין
MIŠNA: Tyto vady, ať trvalé, ať přechodné, činí nezpůsobilým člověka [kohena]. A k nim navíc: [ten, jehož hlava je] jako úl, jako tuřín, jako kladivo; ten, jehož hlava je propadlá, a ten s vystouplým týlem;
מתני׳ מומין אלו בין קבועין בין עוברים פוסלין באדם ויתר עליהן הכילון והלפתן והמקבן ושראשו שקוט וסקיפת
a hrbatí – rabi Jehuda [je] prohlašuje za způsobilé, a mudrci za nezpůsobilé. Plešatý je nezpůsobilý. Kdo je plešatý? Každý, kdo nemá pruh vlasů obepínající [hlavu] od ucha k uchu; má-li [jej], je způsobilý.
ובעלי חטרות רבי יהודה מכשיר וחכמים פוסלין הקרח פסול איזהו קרח כל שאין לו שיטה של שער מוקפת מאוזן לאוזן אם יש לו ה"ז כשר:
GEMARA: Proč? Vždyť je tu bradavice, která v Tóře není psána u člověka, a dále „zakrnělý“ a „bělmo“, které nejsou psány u zvířete!
גמ׳ אמאי והאיכא יבלת דלא כתיב באורייתא באדם ותו דק תבלול דלא כתיבי בבהמה
Vyvozují je jedno z druhého, neboť bylo učeno: U člověka není řečena bradavice, u zvířete není řečeno „zakrnělý“ a „bělmo“. Odkud [víme], že máme vztáhnout to, co je řečeno u jednoho, na druhé, a co je řečeno u druhého, na první? Praví se „svrab“ – „svrab“, „lišej“ – „lišej“ pro gezera šava.
מילף ילפי מהדדי דתניא באדם לא נאמר בו יבלת בבהמה לא נאמר דק תבלול מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה ת"ל גרב גרב ילפת ילפת לגזירה שוה
[Tyto výrazy jsou] volné, neboť kdyby nebyly volné, dalo by se namítnout: Člověka nelze vyvodit ze zvířete, neboť to samo je přinášeno na oltář; zvíře nelze vyvodit z člověka, neboť ten je zahrnut do více přikázání.
מפני דאי לא מפני איכא למיפרך אדם מבהמה לא יליף שכן היא עצמה קריבה לגבי מזבח בהמה מאדם לא ילפא שכן נתרבה במצות
Ano, jsou volné. Ať Milosrdný napíše [jen] lišej a nepotřebuje svrab, a já bych řekl: když lišej, který není odporný, je vadou, tím spíše svrab, který je odporný! Proč mi je tedy svrab, svrab, který Milosrdný napsal? Aby byl volný.
לאיי אפנויי מפני לכתוב רחמנא ילפת ולא בעי גרב ואנא אמינא ומה ילפת דלא מאיסא הוי מומא גרב דמאיס לא כל שכן גרב גרב דכתב רחמנא למה לי לאפנויי
Ale ať Milosrdný napíše všechny [vady] u jednoho, a svrab a lišej tu i tam, a ať se vyvozuje z jednoho!
ולכתבינהו רחמנא כולהו בחד וגרב וילפת הכא והכא ולילפו מחדא
U kterého by je měl Milosrdný napsat? Kdyby je napsal u člověka, řekl bych: Vše, co činí nezpůsobilým člověka, činí nezpůsobilým zvíře; [ale] nerozdělené kopyto a zuby, které u člověka nejsou, ať nečiní nezpůsobilým ani zvíře.
אהייא בהי ליכתב רחמנא אי כתב באדם הוה אמינא כל דפסול באדם פסול בבהמה קלוט וחוטין דליתנהו באדם בבהמה נמי לא ליפסלו
A kdyby je Milosrdný napsal všechny u zvířete, řekl bych: Vše, co činí nezpůsobilým zvíře, činí nezpůsobilým člověka; [ale] hrbatost a propadlý nos, které u zvířete nejsou, ať nečiní nezpůsobilým ani člověka.
ולכתוב רחמנא כולהו בבהמה הוה אמינא כל דפסול בבהמה פסול באדם גבן וחרום דליתנהו בבהמה באדם נמי לא לפסלו
Ať tedy Milosrdný napíše všechny u jednoho; ty, které nejsou u druhého [tj. u člověka], ať Milosrdný napíše u zvířete, a ty, které nejsou u druhého [tj. u zvířete], ať napíše u člověka; a svrab a lišej tu i tam, a ať se vyvozují jedno z druhého!
ולכתבינהו רחמנא כולהו בחד והנך דליתנהו באידך לכתוב רחמנא בבהמה והנך דליתנהו באידך לכתוב באדם וגרב וילפת הכא והכא ולילפי מהדדי
Nýbrž [je to] podle tanaity ze školy rabiho Jišmaele, neboť tanaita ze školy rabiho Jišmaele učil: Každý oddíl, který byl řečen a [pak] zopakován, byl zopakován jen kvůli věci, která v něm byla nově přidána.
אלא כתנא דבי רבי ישמעאל דתנא דבי רבי ישמעאל כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה
Rava řekl: Proč mi je, že Milosrdný napsal vadu u člověka, vadu u zasvěcených [zvířat] a vadu u prvorozeného?
אמר רבא למה לי דכתב רחמנא מום באדם מום בקדשים מום בבכור
Je to potřebné: Kdyby Milosrdný napsal [jen] vadu u člověka – [to proto], že je zahrnut do více přikázání. Člověk nevyplývá z prvorozeného zvířete, neboť to samo je přinášeno na oltář;
צריכא דאי כתב רחמנא מום באדם שכן נתרבה במצות אדם מבכור בהמה לא אתי שכן הוא עצמו קרב לגבי מזבח
zasvěcená nevyplývají z prvorozeného, neboť jeho svatost je od lůna;
קדשים מבכור לא אתי שכן קדושתו מרחם
člověk nevyplývá ze zasvěcených, neboť ta sama jsou přinášena; prvorozené nevyplývá ze zasvěcených, neboť jejich svatost je větší.
אדם מקדשים לא אתי שכן הן עצמן קריבין בכור מקדשים לא אתי שכן קדושתו מרובה
Jedno z jednoho nevyplývá; ať jedno vyplývá ze dvou. Z kterých by mělo vyplývat? Ať Milosrdný nenapíše [vadu] u prvorozeného a ať vyplývá z těchto! – Co u těchto, jejichž svatost je větší a [jejich zákony] platí i u neprvorozených?
חדא מחדא לא אתיא תיתי חדא מתרתי מהי תיתי לא לכתב רחמנא בבכור ותיתי מהנך מה להנך שכן קדושתן מרובה ונוהגין בפשוטין
[Ať Milosrdný nenapíše vadu] u zasvěcených a ať vyplývá z těchto! – Co u těchto, jejichž svatost [vzniká] sama od sebe?
בקדשים ותיתי מהנך מה להנך שכן קדושתן מאליהן
[Ať nenapíše vadu] u člověka a ať vyplývá z těchto! – Co u těchto, jež sama jsou přinášena na oltář? [Všechny] jsou potřebné.
באדם ותיתי מהנך מה להנך שכן הן עצמן קריבין לגבי מזבח צריכי:
K nim navíc u člověka: Odkud to víme? Rabi Jochanan řekl: Neboť verš říká: „Žádný muž ze semene Áronova, na němž je vada“ (Lv 21,21) – muž, který se rovná semeni Áronovu.
יתר עליהן באדם: מנא ה"מ א"ר יוחנן דאמר קרא (ויקרא כא, כא) כל איש אשר בו מום מזרע אהרן איש ששוה בזרעו של אהרן
Originál: Bekhorot 43a na Sefarii, verze „Wikisource Talmud Bavli“ (hebrejské Wikisource), licence CC BY-SA. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.