Chceš-li říci: Bejt Šamaj říkají, že vytře a nemusí vypláchnout, a Bejt Hilel říkají, že vypláchne a nemusí vytřít – pak výrok rabiho Zeiry: Vytření úst se [provádí] jedině chlebem – podle koho by byl? Podle Bejt Šamaj?
אילימא בית שמאי אומרים מקנח ולא בעי מדיח ובית הלל אומרים מדיח ולא בעי מקנח אלא הא דאמר רבי זירא אין קינוח פה אלא בפת כמאן כב"ש
Spíše Bejt Šamaj říkají, že vytře a nemusí vypláchnout, a Bejt Hilel říkají, že také vypláchne. Pak by to patřilo k úlevám Bejt Šamaj a k obtížením Bejt Hilel, a měl by to učit mezi úlevami Bejt Šamaj a obtíženími Bejt Hilel!
אלא בית שמאי אומרים מקנח ולא בעי מדיח ובית הלל אומרים אף מדיח הוי ליה מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל ולתנייה גבי קולי בית שמאי וחומרי בית הלל
Spíše Bejt Šamaj říkají: vytře – a totéž platí pro vypláchnutí; a Bejt Hilel říkají: vypláchne – a totéž platí pro vytření. Jeden řekl jedno a druhý řekl druhé, a nepřou se.
אלא בית שמאי אומרים מקנח והוא הדין למדיח וב"ה אומרים מדיח והוא הדין למקנח מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי
A ani o [chlebu] z pšenice jsme to neřekli, leda o studeném; ale teplý se rozpadá. A to platí o měkkém, ale ne o tvrdém. A halacha je, že vytřením je cokoli, kromě mouky, datlí a zeleniny.
ודחיטי נמי לא אמרן אלא בקרירא אבל בחמימא משטר שטרי והני מילי ברכיכא אבל באקושא לא והלכתא בכל מילי הוי קינוח לבר מקמחא תמרי וירקא
Rav Asi se otázal rabiho Jochanana: Jak dlouho má čekat mezi masem a sýrem? Řekl mu: Vůbec nic. Opravdu? Vždyť Rav Chisda řekl: Snědl-li maso, je zakázáno jíst sýr; [snědl-li] sýr, je dovoleno jíst maso! Spíše [se ptal]: Jak dlouho má čekat mezi sýrem a masem? Řekl mu: Vůbec nic.
בעא מיניה רב אסי מרבי יוחנן כמה ישהה בין בשר לגבינה א"ל ולא כלום איני והא אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה גבינה מותר לאכול בשר אלא כמה ישהה בין גבינה לבשר א"ל ולא כלום
Vraťme se k věci: Řekl Rav Chisda: Snědl-li maso, je zakázáno jíst sýr; [snědl-li] sýr, je dovoleno jíst maso. Řekl Rav Acha bar JosefRavu Chisdovi: Jak je tomu s masem, které je mezi zuby?
גופא אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה גבינה מותר לאכול בשר אמר ליה רב אחא בר יוסף לרב חסדא בשר שבין השינים מהו
Řekl Mar Ukva: Já jsem v této věci [jako] ocet, syn vína, vůči svému otci. Neboť můj otec, když dnes jedl maso, nejedl sýr až do zítřka v tutéž dobu. Kdežto já nejím [sýr] při tomtéž jídle, ale při jiném jídle jím.
אמר מר עוקבא אנא להא מלתא חלא בר חמרא לגבי אבא דאילו אבא כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכל גבינה עד למחר עד השתא ואילו אנא בהא סעודתא הוא דלא אכילנא לסעודתא אחריתא אכילנא
Řekl Šmuel: Já jsem v této věci [jako] ocet, syn vína, vůči svému otci. Neboť můj otec obcházel svůj majetek dvakrát denně, a já jej obcházím jen jednou. Šmuel[je zde] konzistentní, neboť Šmuel řekl: Kdo obchází svůj majetek každý den, najde [za to] minci.
אמר שמואל אנא להא מלתא חלא בר חמרא לגבי אבא דאילו אבא הוה סייר נכסיה תרי זמני ביומא ואנא לא סיירנא אלא חדא זימנא שמואל לטעמיה דאמר שמואל מאן דסייר נכסיה כל יומא משכח אסתירא
Abaje obcházel svůj majetek každý den. Jednoho dne potkal svého nájemce, jak nese otep klestí. Řekl mu: Kam s tím? Řekl mu: Do pánova domu. Řekl mu: Už tě předešli rabíni [a vzali si svůj díl].
אביי הוה סייר נכסיה כל יומא ויומא יומא חד פגע באריסיה דדרי פתכא דאופי אמר ליה הני להיכא אמר ליה לבי מר אמר ליה כבר קדמוך רבנן
Rav Asi obcházel svůj majetek každý den. Řekl: Kde jsou všechny ty mince pana Šmuela? Jednoho dne uviděl, že se na jeho poli protrhla vodní strouha. Vzal svůj plášť, zmotal jej a vložil do ní; pak zavolal, přišli lidé a ucpali ji. [Řekl:] Našel jsem všechny mince pana Šmuela.
רב אסי הוה סייר נכסיה כל יומא אמר היכא נינהו כל הני אסתירי דמר שמואל יומא חד חזא צינורא דבדקא בארעיה שקליה לגלימיה כרכיה אותביה בגוה רמא קלא אתו אינשי סכרוה אשכחתינהו לכולהו איסתרי דמר שמואל:
Vraťme se k věci: První a poslední voda jsou povinností, prostřední je dobrovolná. První [vodou] se myje buď nad nádobou, nebo nad zemí; poslední se myje jedině nad nádobou. A někteří říkají: Nemyje se nad zemí.
גופא מים ראשונים ואחרונים חובה אמצעיים רשות ראשונים נוטלין בין בכלי בין על גבי קרקע אחרונים אין נוטלין אלא בכלי ואמרי לה אין נוטלין על גבי קרקע
První vodou se myje buď teplou, nebo studenou; poslední se myje jedině studenou, protože teplá změkčuje ruce a neodstraňuje mastnotu. První vodou se myje buď teplou, nebo studenou: Řekl Rav Jicchak bar Josef, řekl rabi Janaj: Učili to jen o [vodě], před níž ruka
מים ראשונים נוטלין בין בחמין בין בצונן אחרונים אין נוטלין אלא בצונן מפני שחמין מפעפעין את הידים ואין מעבירין את הזוהמא: מים ראשונים נוטלין בין בחמין בין בצונן: אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי ינאי לא שנו אלא שאין היד
Originál: Chullin 105a na Sefarii, verze „Wikisource Talmud Bavli“ (hebrejské Wikisource), licence CC BY-SA. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.