MIŠNA: Přikázání chalicy [se koná takto]: Přijde on a jeho švagrová k soudu a ti mu dávají radu, která je pro něj vhodná, neboť je řečeno: „Tu ho zavolají starší jeho města a promluví k němu“ (Dt 25,8).
מתני׳ מצות חליצה בא הוא ויבמתו לבית דין והן משיאין לו עצה ההוגנת לו שנאמר (דברים כה, ח) וקראו לו זקני עירו ודברו אליו
A ona říká: „Můj švagr se zdráhá zachovat svému bratrovi jméno v Izraeli, nechce mi být švagrem“ (Dt 25,7); a on říká: „Nechci si ji vzít“ (Dt 25,8). A ve svatém jazyce říkali: „Tu k němu přistoupí jeho švagrová před očima starších, zuje mu obuv z nohy a plivne mu do tváře“ – slinu, kterou soudci vidí – „a odpoví a řekne: Tak se učiní muži, který nebuduje dům svého bratra“ (Dt 25,9). Až potud předříkávali.
והיא אומרת מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי והוא אומר לא חפצתי לקחתה ובלשון הקדש היו אומרים ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו רוק הנראה לדיינים וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו עד כאן היו מקרין
A když rabi Hyrkanos předříkával pod terebintem v Kfar Etam a dokončil celý oddíl, ustálilo se, že dokončují celý oddíl: „A bude nazváno jeho jméno v Izraeli: Dům zuté boty“ (Dt 25,10). Přikázání [vyslovit to] připadá soudcům, a ne žákům. Rabi Jehuda říká: Přikázání připadá všem, kdo tam stojí, aby řekli: ‚Zutá bota!‘
וכשהקרא רבי הורקנוס תחת האלה בכפר עיטם וגמר את כל הפרשה הוחזקו להיות גומרין כל הפרשה ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל מצוה בדיינין ולא מצוה בתלמידים רבי יהודה אומר מצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל:
GEMARA: Řekl Rav Jehuda: Přikázání chalicy [je takto]: ona přednese, on přednese, ona zuje, plivne a přednese. Co nás to učí? To je [přece] mišna! – Učí nás toto: přikázání je takto, a obrátí-li se [pořadí], nevadí to.
גמ׳ אמר רב יהודה מצות חליצה קוראה וקורא וחולצת ורוקקה וקוראה מאי קמשמע לן מתני' היא הא קמשמע לן מצוה הכי ואי אפיך לית לן בה
Řekl Abaje: Ten, kdo předříkává [text] listiny o chalice, ať jí nepředříkává ‚lo‘ [ne] zvlášť a ‚ava jevami‘ [chce můj švagr] zvlášť, protože to znamená ‚chce můj švagr‘; nýbrž ‚lo ava jevami‘ [nechce můj švagr] dohromady.
אמר אביי האי מאן דמקרי גט חליצה לא ליקרי לדידה לא לחודיה ואבה יבמי לחודיה דמשמע אבה יבמי אלא לא אבה יבמי
A ať jemu nepředříkává ‚lo‘ [ne] zvlášť a ‚chafacti‘ [chci] zvlášť, protože to znamená ‚chci si ji vzít‘; nýbrž ‚nechci si ji vzít‘ dohromady. Rava řekl: Jde o rozdělení věty, a na rozdělení věty nám nezáleží.
ולא ליקרי לדידיה לא לחודיה חפצתי לחודיה דמשמע חפצתי לקחתה אלא לא חפצתי לקחתה רבא אמר אפסוקי מילתא היא ואפסוקי מילתא לית לן בה
Odpověděl mu: Rava souhlasí u ‚lo ava jevami‘. Řekl Abaje: Ten, kdo píše listinu o chalice, ať píše takto: Předříkali jsme jí od ‚Můj švagr se zdráhá‘ po ‚nechce mi být švagrem‘, předříkali jsme jemu od ‚Nechci‘ po ‚vzít‘, a předříkali jsme jí od ‚Tak‘ po ‚zuté boty‘.
אמר ליה מודה רבא בלא אבה יבמי אמר אביי האי מאן דכתב גיטא דחליצתא ליכתוב הכי אקרינוה לדידה מן מאן יבמי עד אבה יבמי ואקרינוהו לדידיה מן לא עד לקחתה ואקרינוה לדידה מן ככה ועד חלוץ הנעל
Řekl Abaje: Plivla, a vítr [slinu] zachytil – neučinila nic. Z jakého důvodu? Vyžadujeme ‚a plivne mu do tváře‘. Proto: je-li on vysoký a ona malá a vítr [slinu] zachytil – je to [přece jen] ‚do tváře‘; je-li ona vysoká a on malý, vyžadujeme, aby [slina] dosáhla k jeho tváři a pak teprve odletěla.
אמר אביי רקקה וקלטתו הרוח לא עשתה ולא כלום מאי טעמא וירקה בפניו בעינן הלכך הוא ארוך והיא גוצה קלטתהו הרוח איכא בפניו היא ארוכה והוא גוץ בעינן עד דמטי להדי אפיה והדר אזיל
Řekl Rava: Snědla česnek a plivla, snědla hlínu a plivla – neučinila nic. Z jakého důvodu? Vyžadujeme, aby plivla sama od sebe, a to tu není. A řekl Rava: Soudci musí vidět slinu, když vychází z úst švagrové, neboť je psáno: „před očima starších, a plivne“ (Dt 25,9).
אמר רבא אכלה תומא ורקתה אכלה גרגישתא ורקתה לא עשתה ולא כלום מאי טעמא וירקה מעצמה בעינן וליכא ואמר רבא צריכי דייני למיחזי רוקא כי נפיק מפומא דיבמה דכתיב לעיני הזקנים וירקה:
‚A bude nazváno jeho jméno v Izraeli: Dům zuté boty‘ – přikázání připadá soudcům, a ne žákům. Bylo učeno: Řekl rabi Jehuda: Jednou jsme seděli před rabi Tarfonem a přišla švagrová vykonat chalicu, a řekl nám: Odpovězte všichni: Zutá bota! Zutá bota! Zutá bota!
ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל מצוה בדיינין ולא בתלמידים: תניא א"ר יהודה פעם אחת היינו יושבים לפני רבי טרפון ובאתה יבמה לחלוץ ואמר לנו ענו כולכם חלוץ הנעל חלוץ הנעל חלוץ הנעל:
Originál: Yevamot 106b na Sefarii, verze „Wikisource Talmud Bavli“ (hebrejské Wikisource), licence CC BY-SA. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.