je třeba ponořit do charosetu kvůli jedu [v ní]. Neboť kdyby tě napadlo, že ji není třeba ponořit, proč omytí rukou? Vždyť se [tekutiny] nedotkne! Ale možná ti skutečně řeknu, že ji není třeba ponořit, a jed umře [už] vůní [charosetu]. Proč tedy omytí rukou? Možná ji ponoří.
צריך לשקועיה בחרוסת משום קפא דאי ס"ד לא צריך לשקועיה נטילת ידים למה לי הא לא נגע ודילמא לעולם אימא לך לא צריך לשקועיה וקפא מריחא מיית אלא למה לי נטילת ידים דילמא משקעו ליה
A Rav Papa řekl: Člověk nemá nechat hořké byliny [dlouho] v charosetu, neboť sladkost koření by mohla zrušit jejich hořkost, a my potřebujeme chuť hořkých bylin, a ta by tam nebyla. Rav Chisda dal Ravanovi Ukvovi [tlumočníka] a ten vykládal: Omyl si ruce při prvním namáčení, omyje si ruce [znovu] při druhém namáčení.
ואמר רב פפא לא נישהי איניש מרור בחרוסת דילמא אגב חלייה דתבלין מבטיל ליה למרוריה ובעינן טעם מרור וליכא אדבריה רב חסדא לרבנא עוקבא ודרש נטל ידיו בטיבול ראשון נוטל ידיו בטיבול שני
Rabíni to řekli před Rav Papou: To bylo řečeno obecně [o jiných dnech], neboť kdyby tě napadlo, že to bylo řečeno zde [o sederu], proč omytí rukou dvakrát? Vždyť si již jednou ruce umyl!
אמרוה רבנן קמיה דרב פפא הא בעלמא איתמר דאי סלקא דעתך הכא איתמר למה לי נטילת ידים תרי זימני הא משא ליה ידיה חדא זימנא
Co tedy, bylo to řečeno zde – proč omytí rukou dvakrát? Vždyť si již jednou ruce umyl! Říkají: Protože musí říkat hagadu a Halel, mohl by se rozptýlit a dotknout se [něčeho].
אלא מאי הכא איתמר נטילת ידים תרי זימני למה לי הא משא ליה ידיה חדא זימנא אמרי כיון דבעי למימר אגדתא והלילא דילמא אסוחי אסחיה לדעתיה ונגע
Rav Šimi bar Aši řekl: Maces [se klade] před každého jednotlivého, hořké byliny před každého jednotlivého a charoset před každého jednotlivého, ale stůl se odnáší jen od toho, kdo říká hagadu.
אמר רב שימי בר אשי מצה לפני כל אחד ואחד מרור לפני כל אחד ואחד וחרוסת לפני כל אחד ואחד ואין עוקרין את השלחן אלא לפני מי שאומר הגדה
Proč se odnáší stůl? V domě rabi Janaje říkali: Aby si toho děti všimly a ptaly se. Abaje seděl před Rabou a viděl, že před ním zvedají stůl. Řekl jim: Ještě jsme nejedli, a už přicházejí a odnášejí stůl od nás? Raba mu řekl: Zprostil jsi nás povinnosti říkat „Čím se liší“.
למה עוקרין את השולחן אמרי דבי ר' ינאי כדי שיכירו תינוקות וישאלו אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזא דקא מדלי תכא מקמיה אמר להו עדיין לא קא אכלינן אתו קא מעקרי תכא מיקמן אמר ליה רבה פטרתן מלומר מה נשתנה:
Šmuel řekl: „Chléb strádání [lechem oni]“ (Dt 16,3) – chléb, nad nímž se odpovídá [onin] mnoho slov. Tak se také učí: „Lechem oni“ – chléb, nad nímž se odpovídá mnoho slov. Jiný výklad: „Lechem oni“ – je psáno „ani“ [chudý]: jako chudý, jehož obvyklým způsobem je [jíst] kousek,
אמר שמואל (דברים טז, ג) לחם עוני (כתיב) לחם שעונין עליו דברים תניא נמי הכי לחם עוני לחם שעונין עליו דברים הרבה דבר אחר לחם עוני עני כתיב מה עני שדרכו בפרוסה
Originál: Pesachim 115b na Sefarii, verze „Wikisource Talmud Bavli“ (hebrejské Wikisource), licence CC BY-SA. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.