na střep a hodit jej do propasti, aby se uklidnila? Nebyl nikdo, kdo by mu něco řekl. David řekl: Každý, kdo ví, co říci, a neřekne, ať se zadusí ve svém hrdle. Achitofel vyvodil úsudek od lehčího k těžšímu: Jestliže kvůli tomu, aby byl zjednán mír mezi mužem a jeho ženou, Tóra řekla, ať je mé jméno, napsané ve svatosti, smyto ve vodě – kvůli tomu, aby byl zjednán mír pro celý svět, tím spíše! Řekl mu: Je to dovoleno.
אחספא ונשדיה בתהומא ומנח ליכא דקאמר ליה מידי אמר דוד כל דידע למימר ואינו אומר יחנק בגרונו נשא אחיתופל ק"ו בעצמו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים לעשות שלום לכל העולם כולו על אחת כמה וכמה אמר ליה שרי
Napsal jméno na střep a hodil jej do propasti, a propast klesla o šestnáct tisíc loket. Když viděl, že klesla příliš, řekl: Čím výše bude, tím více bude svět svlažen. Řekl patnáct Písní stupňů a zvedl ji o patnáct tisíc loket a ustálil ji na tisíci loktech. Ula řekl: Z toho plyne, že tloušťka země je tisíc loket. Vždyť ale vidíme, že kopneme trochu a vyvěrá voda! Rav Mešaršeja řekl: To je z prosakování Eufratu.
כתב שם אחספא ושדי לתהומא ונחית תהומא שיתסר אלפי גרמידי כי חזי דנחית טובא אמר כמה דמידלי טפי מירטב עלמא אמר חמש עשרה מעלות ואסקיה חמיסר אלפי גרמידי ואוקמיה באלפי גרמידי אמר עולא ש"מ סומכא דארעא אלפי גרמידי והא חזינן דכרינן פורתא ונפקי מיא אמר רב משרשיא ההוא מסולמא דפרת:
„A kohanim stáli v Horní bráně, která sestupuje“ atd.: Rabi Jirmeja se tázal: „K desátému stupni“ – [znamená to], že sestoupil pět a stál na desátém, nebo snad že sestoupil deset a stál na pátém? Otázka zůstává nerozhodnuta.
ועמדו כהנים בשער העליון שיורד כו': בעי ר' ירמיה למעלה עשירית דנחית חמשה וקאי אעשרה או דלמא דנחית עשרה וקאי אחמשה תיקו
„My [patříme] Bohu a k Bohu jsou upřeny naše oči“ atd.: Je tomu tak? Vždyť rabi Zejra řekl: Každý, kdo říká „Šema, Šema“, je, jako by říkal „modim, modim“ [děkujeme, děkujeme]! Nýbrž takto říkali: Oni se klaněli k východu, ale my [patříme] Bohu (my vzdáváme díky) a naše oči doufají v Boha.
אנו ליה וליה עינינו כו': איני והאמר רבי זירא כל האומר שמע שמע כאילו אמר מודים מודים אלא הכי אמרי המה משתחוים קדמה ואנו ליה (אנחנו מודים) ועינינו ליה מיחלות:
MIŠNA: Nezatroubí se méně než dvacet jedna troubení v Chrámu a nepřidává se nad čtyřicet osm. Každý den tam bylo dvacet jedna troubení v Chrámu: tři při otevírání bran, devět při ranním tamid a devět při podvečerním tamid. A při přídavných obětech přidávali dalších devět.
מתני׳ אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש ואין מוסיפין על ארבעים ושמנה בכל יום היו שם עשרים ואחת תקיעות במקדש שלש לפתיחת שערים ותשע לתמיד של שחר ותשע לתמיד של בין הערבים ובמוספין היו מוסיפין עוד תשע
V předvečer Šabatu, který připadl do Svátku [stánků], jich tam bylo čtyřicet osm: tři při otevírání bran; tři u Horní brány a tři u Dolní brány; tři při naplnění vody a tři na oltáři; devět při ranním tamid a devět při podvečerním tamid; devět při přídavných obětech; tři, aby lid zanechal práce, a tři, aby se oddělilo svaté od všedního.
ערב שבת שבתוך החג היו שם ארבעים ושמנה שלש לפתיחת שערים שלש לשער העליון ושלש לשער התחתון ושלש למילוי המים ושלש על גבי מזבח תשע לתמיד של שחר ותשע לתמיד של בין הערבים ותשע למוספין שלש להבטיל את העם מן המלאכה ושלש להבדיל בין קודש לחול:
GEMARA: Naše mišna není podle rabiho Jehudy, neboť se učí: Rabi Jehuda říká: Kdo ubírá, ať neubere pod sedm, a kdo přidává, ať nepřidá nad šestnáct. V čem se přou? Rabi Jehuda soudí, že tekia, terua a tekia jsou jedno [troubení], a mudrci soudí, že tekia je zvlášť a terua je zvlášť.
גמ׳ מתניתין דלא כרבי יהודה דתניא ר"י אומר הפוחת לא יפחות משבע והמוסיף לא יוסיף על שש עשרה במאי קא מיפלגי ר"י סבר תקיעה תרועה תקיעה אחת היא ורבנן סברי תקיעה לחוד ותרועה לחוד
Jaký je důvod rabiho Jehudy? Verš praví: „A zatroubíte teruu“ (Nu 10,5), a je psáno: „Teruu zatroubí“ (Nu 10,6). Jak to? Tekia a terua jsou jedno. A mudrci? Ten [verš] přichází [učit] o prostém [tónu] před ní a po ní. A odkud má rabi Jehuda[prostý tón] před ní a po ní? Odvozuje to ze [slova] „podruhé“.
מ"ט דרבי יהודה אמר קרא (במדבר י, ה) ותקעתם תרועה וכתיב תרועה יתקעו הא כיצד תקיעה ותרועה אחת היא ורבנן ההוא לפשוטה לפניה ולאחריה הוא דאתא ור' יהודה לפניה ולאחריה מנליה נפקא ליה משנית
A jaký je důvod mudrců? Neboť je psáno: „Když shromažďujete shromáždění, zatroubíte, ale nebudete troubit teruu“ (Nu 10,7). A kdyby tě napadlo, že tekia a terua jsou jedno, Milosrdný by říkal: Polovinu přikázání vykonej a polovinu nevykonávej? A rabi Jehuda? Ten [verš] přichází jen jako pouhé znamení.
ורבנן מאי טעמייהו דכתיב (במדבר י, ז) ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו ואי ס"ד תקיעה תרועה אחת היא אמר רחמנא פלגא דמצוה עביד ופלגא לא עביד ור' יהודה ההוא לסימנא בעלמא הוא דאתא
A mudrci? Je to znamení, ale Milosrdný z něj učinil přikázání. Podle koho je to, co řekl Rav Kahana: Mezi tekiou a teruou není vůbec nic? Podle koho? Podle rabiho Jehudy. Je-li to podle rabiho Jehudy, je to samozřejmé!
ורבנן סימנא הוא ורחמנא שויה מצוה כמאן אזלא הא דאמר רב כהנא אין בין תקיעה לתרועה ולא כלום כמאן כרבי יהודה אי רבי יהודה פשיטא
Originál: Sukkah 53b na Sefarii, verze „Wikisource Talmud Bavli“ (hebrejské Wikisource), licence CC BY-SA. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.