je to rabi Jehošua, který říká: Od chvíle, kdy se odkládá. Řekl Rava: Můžeš říct i rabi Eliezer – prosba je zvlášť a připomínka je zvlášť.
רבי יהושע היא דאמר משעת הנחתו אמר רבא אפילו תימא רבי אליעזר שאלה לחוד והזכרה לחוד:
Taanit 4b תענית
Struktura debaty:Otázka 1
Rozpoznáno automaticky podle úvodních formulí. Podtržené pojmy a jména otevřou vysvětlivku.
„Rabi Jehuda říká: Ten, kdo předstupuje před archu atd.“
רבי יהודה אומר העובר לפני התיבה כו':
A postavili proti tomu: Dokdy se prosí o déšť? Rabi Jehuda říká: Dokud nepřejde Pesach. Rabi Meir říká: Dokud nepřejde nisan.
ורמינהו עד מתי שואלין את הגשמים ר' יהודה אומר עד שיעבור הפסח ר' מאיר אומר עד שיעבור ניסן
Řekl Rav Chisda: Není to rozpor: zde jde o prosbu, zde o připomínku. Prosit pokračuje [i dál], připomínat přestává v první sváteční den.
אמר רב חסדא לא קשיא כאן לשאול כאן להזכיר מישאל שאיל ואזיל להזכיר ביו"ט הראשון פסיק
Řekl Ula: Toto [vysvětlení] Rava Chisdy je jako „ocet pro zuby a dým pro oči“ (Př 10,26). Když tam, kde se neprosí, se připomíná, tam, kde se prosí, není snad správné, aby se připomínalo?
אמר עולא הא דרב חסדא קשיא (משלי י, כו) כחומץ לשינים וכעשן לעינים ומה במקום שאינו שואל מזכיר במקום ששואל אינו דין שיהא מזכיר
Spíše řekl Ula: Jsou to dva tanaité ve výkladu názoru rabi Jehudy.
אלא אמר עולא תרי תנאי אליבא דר' יהודה
Rav Josef řekl: Co znamená „dokud nepřejde Pesach“? Dokud nepřejde první předříkávač, který sestupuje [před archu] v první sváteční den Pesachu.
רב יוסף אמר מאי עד שיעבור הפסח עד שיעבור שליח צבור ראשון היורד ביו"ט ראשון של פסח
Řekl mu Abaje: Je snad prosba [o déšť] ve sváteční den?
א"ל אביי שאלה ביו"ט מי איכא
Řekl mu: Ano, prosí vykladač. Prosí snad vykladač o věc, kterou společenství nepotřebuje? Spíše je to jasné, jak [vysvětlil] Ula.
א"ל אין שואל מתורגמן וכי מתורגמן שואל דבר שאינו צריך לצבור אלא מחוורתא כדעולא
Raba řekl: Co znamená „dokud nepřejde Pesach“? Dokud nepřejde doba porážení pesachové oběti. A jak je jeho začátek, tak je i jeho konec: tak jako na jeho začátku připomíná, ačkoli neprosí, tak i na jeho konci připomíná, ačkoli neprosí.
רבה אמר מאי עד שיעבור הפסח עד שיעבור זמן שחיטת הפסח וכתחילתו כן סופו מה תחילתו מזכיר אע"פ שאינו שואל אף סופו מזכיר אע"פ שאינו שואל
Řekl mu Abaje: Dobře, na začátku připomíná – připomínka je také získáním přízně pro prosbu. Ale na konci, jaké získávání přízně pro prosbu tu je? Spíše je to jasné, jak [vysvětlil] Ula.
א"ל אביי בשלמא תחילתו מזכיר הזכרה נמי ריצוי שאלה היא אלא סופו מאי ריצוי שאלה איכא אלא מחוורתא כדעולא
Řekl rabi Asi, že řekl rabi Jochanan: Halacha je podle rabi Jehudy. Řekl rabi Zera rabi Asimu: Řekl snad rabi Jochanan toto? Vždyť jsme se učili: Třetího [dne měsíce] marchešvan se prosí o déšť; Raban Gamliel říká: Sedmého v něm. A rabi Elazar řekl: Halacha je podle Rabana Gamliela!
א"ר אסי א"ר יוחנן הלכה כר' יהודה א"ל ר' זירא לר' אסי ומי אמר רבי יוחנן הכי והתנן בשלשה במרחשוון שואלין את הגשמים רבן גמליאל אומר בשבעה בו וא"ר אלעזר הלכה כרבן גמליאל
Řekl mu: Stavíš jednoho muže proti jinému muži? A chceš-li, řekni: Není to rozpor: zde jde o prosbu, zde o připomínku.
א"ל גברא אגברא קא רמית איבעית אימא לא קשיא כאן לשאול כאן להזכיר
Vždyť rabi Jochanan řekl: Kde se prosí, tam se připomíná! To bylo řečeno o ukončení. Vždyť rabi Jochanan řekl: Začal-li připomínat, začíná prosit; přestal-li prosit, přestává připomínat!
והאמר ר' יוחנן במקום ששואל מזכיר ההוא להפסקה איתמר והאמר ר' יוחנן התחיל להזכיר מתחיל לשאול פסק מלשאול פוסק מלהזכיר
Spíše není to rozpor: toto [platí] pro nás, tamto pro ně [v zemi Izraele]. Proč je to jiné pro nás? Protože máme plody na poli. I oni přece mají poutníky [vracející se domů]!
אלא לא קשיא הא לן הא להו מאי שנא לדידן דאית לן פירי בדברא לדידהו נמי אית להו עולי רגלים
Když to rabi Jochanan řekl, bylo to v době, kdy Chrám nestojí. Nyní, když jsi k tomu došel, obojí platí pro ně, a není to rozpor: zde v době, kdy Chrám stojí, zde v době, kdy Chrám nestojí.
כי קא"ר יוחנן בזמן שאין בית המקדש קיים השתא דאתית להכי הא והא לדידהו ולא קשיא כאן בזמן שבית המקדש קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים
A my, kteří [slavíme] dva dny, jak máme postupovat? Řekl Rav: Začíná se při [modlitbě] musaf, přestává se při minše, večerní a ranní modlitbě a znovu se [začíná] při musafu.
ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן אמר רב מתחיל במוספין ופוסק במנחה ערבית ושחרית וחוזר במוספין
Řekl jim Šmuel: Jděte a řekněte Abovi [Ravovi]: Poté, co jste ho učinili svatým, učiníte ho všedním? Spíše řekl Šmuel: Začíná se při musafu a při minše, přestává se při večerní a ranní modlitbě a znovu se začíná při musafu.
אמר להו שמואל פוקו ואמרו ליה לאבא אחר שעשיתו קודש תעשהו חול אלא אמר שמואל מתחיל במוספין ובמנחה ופוסק ערבית ושחרית וחוזר ומתחיל במוספין
Originál: Taanit 4b na Sefarii, verze „Wikisource Talmud Bavli“ (hebrejské Wikisource), licence CC BY-SA. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.