smlouva vyřčena nad solí – slova rabiho Jehudy. Rabi Šimon říká: Zde je řečeno „je to věčná smlouva soli“ a jinde je řečeno „smlouva věčného kněžství“ (Nu 25,13) – jako nejsou možné oběti bez kněžství, tak nejsou možné oběti bez soli.
ברית אמורה במלח דברי ר' יהודה ר' שמעון אומר נאמר כאן ברית מלח עולם הוא ונאמר להלן (במדבר כה, יג) ברית כהונת עולם כשם שאי אפשר לקרבנות בלא כהונה כך אי אפשר לקרבנות בלא מלח
Řekl Rav Josef: Rav se domnívá jako náš tanaita, který řekl: Neosolil – je způsobilá. Řekl mu Abaje: Je-li tomu tak, [znamená] i „nevylil“, že vůbec nevylil? Nýbrž: nevylil kohen, ale nekohen. Tak i zde: neosolil kohen, ale nekohen.
אמר רב יוסף רב כתנא דידן ס"ל דאמר לא מלח כשר אמר ליה אביי אי הכי לא יצק נמי לא יצק כלל אלא לא יצק כהן אלא זר הכא נמי לא מלח כהן אלא זר
A verš to nezopakoval? Vždyť je psáno: „A každou svou obětní moučnou oběť osolíš solí“ (Lv 2,13)! – Toho je třeba k tomu, co se učí v baraitě: Kdyby bylo řečeno [jen] „oběť… solí“, rozuměl bych: i dřevo a krev, které se nazývají obětí.
ולא תנא ביה קרא והכתיב (ויקרא ב, יג) וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ההוא מיבעי ליה לכדתניא אילו נאמר קרבן במלח שומע אני אפילו עצים ודם שנקראו קרבן
Učí se: „moučnou oběť“ – jako je moučná oběť zvláštní tím, že se kvůli ní jako povinnost přinášejí jiné věci, tak i vše, kvůli čemu se jako povinnost přinášejí jiné věci.
ת"ל מנחה מה מנחה מיוחדת שאחרים באין חובה לה אף כל שאחרים באין חובה לה
Či snad: jako je moučná oběť zvláštní tím, že [zbytek] dovoluje, tak i vše, co dovoluje – a zahrnu krev, která dovoluje? Učí se: „na své moučné oběti“ – a ne na své krvi.
אי מה מנחה מיוחדת שמתרת אף כל שמתיר אביא דם שמתיר ת"ל מעל מנחתך ולא מעל דמך
moučná oběť kohanů, moučná oběť pomazaného kohena, moučná oběť úliteb, tukové části oběti za hřích, tukové části oběti za vinu, tukové části velesvatých obětí, tukové části méně svatých obětí, údy zápalné oběti a zápalná oběť z ptáků – odkud?
Řekl Mistr: Mám jen hrst (moučné oběti). Odkud [víme], že se zahrnuje kadidlo? Zahrnuji kadidlo, protože se přináší spolu s ní v jedné nádobě. – Vždyť jsi řekl: jako je moučná oběť zvláštní tím, že se kvůli ní jako povinnost přinášejí jiné věci!
אמר מר אין לי אלא קומץ (מנחה) מנין לרבות את הלבונה מרבה אני את הלבונה שכן באה עמה בכלי אחד והא אמרת מה מנחה מיוחדת שאחרים באין חובה לה
Takto to míní: Řekl bych, že „oběť“ je obecné a „moučná oběť“ zvláštní; [je-li] obecné a zvláštní, je v obecném jen to, co je ve zvláštním: moučná oběť ano, nic jiného ne.
הכי קאמר אימא קרבן כלל ומנחה פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט מנחה אין מידי אחרינא לא
Znovu řekl „na všech svých obětech“ – znovu zobecnil. [Je-li] obecné, zvláštní a obecné, soudíš jen podle podoby zvláštního: jako je výslovně uvedené zvláštní tím, kvůli čemu se jako povinnost přinášejí jiné věci, tak i vše, kvůli čemu se jako povinnost přinášejí jiné věci.
הדר אמר על כל קרבנך חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש שאחרים באין חובה לה אף כל שאחרים באין חובה לה
Řekni, (že jiné věci, které se kvůli ní přinášejí jako povinnost, jsou) kadidlo, a zahrň krev, ke které patří úlitby! – Úlitby přicházejí spolu s tukovými částmi. Proč? [Jako] jídlo a pití. – Naopak, [s krví, jako] smír a radost!
אימא (אחרים דבאין חובה לה ניהו) לבונה ואייתי דם דאיכא נסכים נסכים בהדי אימורין הוא דאתו מ"ט אכילה ושתיה אדרבה כפרה ושמחה
Nýbrž: kadidlo se přináší spolu s ní v jedné nádobě, [úlitby se v jedné nádobě nepřinášejí]; ale dřevo – jako se jím stává způsobilou moučná oběť, tak se jím stávají způsobilými všechny oběti.
אלא לבונה באה עמה בכלי אחד [נסכים אין באין בכלי אחד] אבל עצים כי היכי דמתכשרא בהו מנחה הכי מתכשרא בהו כולהו קרבנות
Řekni tedy: jako je výslovně uvedené zvláštní tím, kvůli čemu se jako povinnost přinášejí jiné věci, a co dovoluje, tak i vše, kvůli čemu se jako povinnost přinášejí jiné věci a co dovoluje. A co to je? Kadidlo, které se přináší v miskách, neboť dovoluje chléb; ale nic jiného ne!
ואימא מה הפרט מפורש שאחרים באין חובה לה ומתרת אף כל שאחרים באין חובה לה ומתרת ומאי ניהו לבונה הבאה בבזיכין דשריא לחם אבל מידי אחרינא לא
Z toho, že bylo třeba [vyloučit]: „na své moučné oběti – a ne na své krvi“, plyne, že všechny tyto [věci] jsou zahrnuty na základě jediného společného znaku.
מדאיצטריך מעל מנחתך ולא מעל דמך מכלל דהנך כולהו אתו בחד צד
jiné věci se kvůli nim přinášejí jako povinnost, stejně jako u ní; jdou do ohně [oltáře], stejně jako ona; [stávají se nezpůsobilými] venku, stejně jako ona; [platí u nich zákon o] zbytku, stejně jako u ní;
אחרים באין חובה לה כמותה אישים כמותה בחוץ כמותה נותר כמותה
[zákon o] nečistotě, stejně jako u ní; [zákon o] zpronevěře posvěceného, stejně jako u ní.
טומאה כמותה מעילה כמותה
Originál: Menachot 20a na Sefarii, verze „Wikisource Talmud Bavli“ (hebrejské Wikisource), licence CC BY-SA. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.