a dospělý v něm příležitostně vychází, podléhá cicit; nezahalí-li si jím malý hlavu a většinu [těla], přestože v něm dospělý příležitostně vychází, je osvobozen. A stejně je tomu ohledně smíšeniny.
והגדול יוצא בה דרך עראי חייבת בציצית אין הקטן מתכסה בו ראשו ורובו אע"פ שהגדול יוצא בה עראי פטורה וכן לענין כלאים
A rozebírali jsme to: Co [znamená] „a stejně je tomu ohledně smíšeniny“? Máme říci, že stejně ohledně zákazu smíšeniny? Vždyť jsme se učili [v Mišně]: U smíšeniny neexistuje [výjimka pro] příležitostné [nošení]!
והוינן בה מאי וכן לענין כלאים אילימא וכן לענין איסורא דכלאים והא אנן תנן אין עראי בכלאים
Raba bar Huna přišel do domu Ravy bar Rav Nachmana. Viděl ho, jak je zahalen přeloženým pláštěm a dal na něj nitě na přeložení. [Plášť] se rozprostřel a nit přišla a ocitla se proti jeho hlavě [uprostřed pláště].
רבה בר הונא איקלע לבי רבא בר רב נחמן חזייה דהוה מיכסי טלית כפולה ורמי ליה חוטי עילוי כפילא איפשיטא ואתא חוטא וקם להדי רישיה
Máme říci, že ho podporuje [baraita]: Dávní zbožní, jakmile do něj utkali tři [prsty], dávali na něj techelet? – Zbožní jsou jiní, neboť se k sobě chovají přísně.
לימא מסייע ליה חסידים הראשונים כיון שארגו בה שלש היו מטילין בה תכלת שאני חסידים דמחמרי אנפשייהו
A to se přou s andělem. Neboť anděl potkal Rava Ketinu, jak je zahalen lněným pláštěm. Řekl mu: Ketino, Ketino, lněný plášť v létě a svrchník v zimě – a co bude s cicit z techeletu?
ופליגא דמלאכא דמלאכא אשכחי' לרב קטינא דמיכסי סדינא אמר ליה קטינא קטינא סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא ציצית של תכלת מה תהא עליה
Říkáš-li, že je to povinnost člověka, je pochopitelné, že je vinen, protože [cicit] nedává. Ale říkáš-li, že je to povinnost pláště – tento [plášť] přece nepodléhá [povinnosti]!
אי אמרת בשלמא חובת גברא הוא היינו דמחייב דלא קא רמי אלא אי אמרת חובת טלית הוא הא לא מיחייבא
Co tedy? Je to povinnost člověka? I kdyby, zavázal ho Milosrdný, když se zahaluje pláštěm, který povinnosti podléhá; když se zahaluje pláštěm, který povinnosti nepodléhá, zavázal ho snad Milosrdný?
אלא מאי חובת גברא הוא נהי דחייביה רחמנא כי מיכסי טלית דבת חיובא כי מיכסי טלית דלאו בת חיובא היא מי חייביה רחמנא
Řekl Rav Tovi bar Kisna, řekl Šmuel: Oděvy [uložené] v truhle podléhají cicit. A Šmuel uznává, že [rubáš], který starý muž zhotovil ke své cti, je osvobozen. Jaký je důvod? „Jímž se zahaluješ“ (Dt 22,12), řekl Milosrdný – a tento není zhotoven k zahalování.
אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל כלי קופסא חייבין בציצית ומודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו שפטורה מ"ט (דברים כב, יב) אשר תכסה בה אמר רחמנא האי לאו לאיכסויי עבידא
A shodují se, že nepřinese [kus látky] ani loket na loket odjinud, na němž je techelet, a nepřišije ho na něj. A shodují se, že přinese techelet odjinud a zavěsí ji na něj,
ושוין שלא יביא אפילו אמה על אמה ממקום אחר ובה תכלת ותולה בה ושוין שמביא תכלת ממקום אחר ותולה בה
Originál: Menachot 41a na Sefarii, verze „Wikisource Talmud Bavli“ (hebrejské Wikisource), licence CC BY-SA. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.