napoprvé ne! Říká to [způsobem] „netřeba říkat“: Netřeba říkat napoprvé, když jí s chutí; ale nakonec, kdy by mohl přijít k jedení přes míru, řekl bys, že ne – učí nás tedy [že ano].
בראשונה לא לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא בראשונה דקאכיל לתיאבון אבל באחרונה דילמא אתי למיכל אכילה גסה אימא לא קמ"ל
Mar Zutra to učil takto: Rav Josef řekl jménem Rav Jehudy jménem Šmuela: Po macesu se zakončuje afikomanem. Řekněme, že ho podporuje: Po pesachové oběti se nezakončuje afikomanem – po pesachové oběti ne, ale po macesu se zakončuje.
מר זוטרא מתני הכי אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל מפטירין אחר המצה אפיקומן נימא מסייע ליה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן אחר הפסח דלא אבל אחר מצה מפטירין
Říká to [způsobem] „netřeba říkat“: Netřeba říkat [o tom, co následuje] po macesu, jehož chuť není silná; ale po pesachové oběti bys řekl, že ne – učí nás tedy [že ano].
לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא אחר מצה דלא נפיש טעמיה אבל לאחר פסח אימא לא קמ"ל
Říká to [způsobem] „netřeba říkat“: Netřeba říkat napoprvé, když jí s chutí; ale nakonec, kdy přijde k jedení přes míru, řekl bys, že ne – učí nás tedy [že ano].
לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא בראשונה דקאכיל לתיאבון אבל באחרונה דאתי למיכלה אכילה גסה אימא לא קמ"ל:
Rava řekl: Maces je v dnešní době [přikázáním] z Tóry a hořké byliny [přikázáním] rabínů. A čím se liší hořké byliny? Neboť je psáno: „S macesy a hořkými bylinami [ho budou jíst]“ (Nu 9,11) – v době, kdy je pesachová oběť, jsou hořké byliny, a v době, kdy není pesachová oběť, nejsou hořké byliny.
אמר רבא מצה בזמן הזה דאורייתא ומרור דרבנן ומאי שנא מרור דכתיב (במדבר ט, יא) על מצות ומרורים בזמן דאיכא פסח יש מרור ובזמן דליכא פסח ליכא מרור
U macesu je přece také psáno: „S macesy a hořkými bylinami“! U macesu se Písmo k věci vrací: „Večer budete jíst macesy“ (Ex 12,18). A Rav Acha bar Jaakov řekl: Obojí je [přikázáním] rabínů.
מצה נמי הא כתיב על מצות ומרורים מצה מיהדר הדר ביה קרא (שמות יב, יח) בערב תאכלו מצות ורב אחא בר יעקב אמר אחד זה ואחד זה דרבנן
Ale vždyť je psáno: „Večer budete jíst macesy“! To potřebuje [pro případ] nečistého a toho, kdo byl na vzdálené cestě, neboť by tě napadlo říci: Protože nejedí pesachovou oběť, ať nejedí ani maces a hořké byliny – učí nás tedy [že ano].
אלא הכתיב בערב תאכלו מצות ההיא מיבעי ליה לטמא ושהיה בדרך רחוקה דס"ד אמינא כיון דפסח לא אכלי מצה ומרור נמי לא ניכול קמ"ל
A Rava ti řekne: Nečistý a ten, kdo byl na vzdálené cestě, nepotřebují verš, neboť nejsou horší než neobřezaný a cizinec, neboť se učí: „Žádný neobřezaný z ní nebude jíst“ (Ex 12,48) – z ní nejí, ale jí maces a hořké byliny.
ורבא אמר לך טמא ושהיה בדרך רחוקה לא צריך קרא דלא גרעי מערל ובן נכר דתניא (שמות יב, מח) כל ערל לא יאכל בו בו אינו אוכל אבל אוכל במצה ומרור
Učí se v souladu s Ravou: „Šest dní budeš jíst macesy a sedmého dne bude slavnostní shromáždění Hospodinu, tvému Bohu“ (Dt 16,8) – jako sedmý [den je jedení macesu] dobrovolné, tak i šest dní je dobrovolné.
תניא כוותיה דרבא (דברים טז, ח) ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות
Z jakého důvodu? Je to věc, která byla zahrnuta v obecném pravidle a vyšla z obecného pravidla, aby učila; nevyšla, aby učila jen o sobě, ale vyšla, aby učila o celém obecném pravidle.
מאי טעמא הוי דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא
Z toho [víme] jen o době, kdy Chrám stojí. Odkud o době, kdy Chrám nestojí? Proto Písmo říká: „Večer budete jíst macesy“ – Písmo to stanovilo jako povinnost.
אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מנין ת"ל בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה:
MIŠNA: Usnuli-li někteří z nich, smějí jíst; [usnuli-li] všichni, nesmějí jíst.
מתני׳ ישנו מקצתן יאכלו כולן לא יאכלו
Originál: Pesachim 120a na Sefarii, verze „Wikisource Talmud Bavli“ (hebrejské Wikisource), licence CC BY-SA. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.