Ani nevyškrtávej z naší mišny moučnou oběť úliteb; a není to těžkost: zde [jde o] úlitby, které přicházejí se [zvířecí] obětí, tam [o] úlitby, které přicházejí samy o sobě.
ולא תיסמי מנחת נסכים ממתני' ולא קשיא כאן בנסכים הבאין עם הזבח כאן בנסכים הבאין בפני עצמן
A kdyby měl dopis – copak by ho bylo možné poslat? Vždyť řekl rabi Aba, syn rabiho Chiji bar Aby, řekl rabi Jochanan: Ti, kdo zapisují halachy, jsou jako ten, kdo pálí Tóru, a kdo se z nich učí, nedostává odměnu.
ואי הוה ליה איגרתא מי אפשר למישלחא והא אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא א"ר יוחנן כותבי הלכות כשורף התורה והלמד מהן אינו נוטל שכר
Rabi Jehuda bar Nachmani, tlumočník Reš Lakiše, vykládal: Jeden verš praví: „Zapiš si tato slova“ (Ex 34,27), a [týž] verš praví: „neboť podle úst těchto slov“ (Ex 34,27) – to tě učí: slova [předávaná] ústně nesmíš říkat písemně, a [slova] psaná nesmíš říkat zpaměti.
דרש ר' יהודה בר נחמני מתורגמניה דר"ל כתוב אחד אומר (שמות לד, כז) כתוב לך את הדברים האלה וכתוב אחד אומר (שמות לד, כז) כי על פי הדברים האלה לומר לך דברים שעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב ושבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה
Řekli: Snad je nová věc [nové učení] jiná; vždyť rabi Jochanan a Reš Lakiš nahlíželi v Šabat do knihy agady a vykládali takto: „Je čas jednat pro Hospodina, zrušili tvůj zákon“ (Ž 119,126) – řekli: Lépe ať je jedna [věc] z Tóry vykořeněna, než aby Tóra byla zapomenuta v Izraeli.
אמרי דלמא מילתא חדתא שאני דהא רבי יוחנן ור"ל מעייני בסיפרא דאגדתא בשבתא ודרשי הכי (תהלים קיט, קכו) עת לעשות לה' הפרו תורתך אמרי מוטב תיעקר תורה ואל תשתכח תורה מישראל
Rav Papa řekl: Nyní, když jsi řekl, že úlitby, které přicházejí samy o sobě, se přinášejí i v noci – [pak] naskytly-li se úlitby v noci, posvěcují se v noci a přinášejí se.
אמר רב פפא השתא דאמרת נסכים הבאין בפני עצמן קריבין אפי' בלילה נזדמנו נסכים בלילה מקדישין בלילה ומקריבין
Rav Josef, syn Rava Šemaji, řekl Ravu Papovi: Je baraita, která ti dává za pravdu: Toto je pravidlo: Vše, co se přináší ve dne, je posvěceno [nádobou služby] jen ve dne, a vše, co se přináší v noci, je posvěceno [i] v noci.
אמר ליה רב יוסף בריה דרב שמעיה לרב פפא תניא דמסייע לך זה הכלל כל הקרב ביום אינו קדוש אלא ביום וכל הקרב בלילה קדוש (בין ביום בין) בלילה
„A pro své zápalné oběti“ – o čem verš mluví? Jestli o zápalné oběti ze slibu, už je řečeno „svých slibů“; a jestli o dobrovolné zápalné oběti, už je řečeno „a svých dobrovolných darů“. Nemluví tedy o ničem jiném než o zápalné oběti rodičky a zápalné oběti malomocného.
ולעולותיכם במה הכתוב מדבר אי בעולת נדר הרי כבר אמור נדריכם ואי בעולת נדבה הרי כבר אמור ונדבותיכם הא אינו מדבר אלא בעולת יולדת ועולת מצורע
„A pro své moučné oběti“ – o čem verš mluví? Jestli o moučné oběti ze slibu, už je to řečeno; jestli o dobrovolné moučné oběti, už je to řečeno. Nemluví tedy o ničem jiném než o moučné oběti soty a moučné oběti žárlivosti.
ולמנחותיכם במה הכתוב מדבר אי במנחת נדר הרי כבר אמור אי במנחת נדבה הרי כבר אמור הא אינו מדבר אלא במנחת סוטה ובמנחת קנאות
„A pro své úlitby a pro své pokojné oběti“ – srovnává úlitby s pokojnými obětmi: jako pokojné oběti ve dne, tak i úlitby ve dne. A „pro své pokojné oběti“ – to zahrnuje pokojné oběti nazíra.
ולנסכיכם ולשלמיכם מקיש נסכים לשלמים מה שלמים ביום אף נסכים ביום ולשלמיכם לרבות שלמי נזיר
Neboť je baraita: Toto je pravidlo: Vše, co se slibuje a dobrovolně daruje, se přináší na soukromé výšině, a co se neslibuje a nedaruje, se na soukromé výšině nepřináší.
דהתניא זה הכלל כל שהוא נידב ונידר קרב בבמת יחיד ושאינו נידב ונידר אינו קרב בבמת יחיד
Copak je někdo, kdo říká, že [oběť] nazíra se neslibuje a nedaruje? Vždyť je psáno: „Po uplynutí čtyřiceti let řekl Abšalom králi: Dovol, ať jdu a splním svůj slib, který jsem slíbil Hospodinu v Chebronu. Neboť tvůj služebník učinil slib…“ (2S 15,7–8) – zda ne o oběti?
מי איכא למ"ד דנזיר לאו נידר ונידב הוא והכתיב (שמואל ב טו, ז) מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון כי נדר נדר עבדך וגו' מאי לאו אקרבן
Rav Acha, a někteří říkají Raba bar Rav Chanan, řekl: Abšalom šel jen proto, aby přivedl beránky z Chebronu. Tak je to i rozumné, neboť kdybys řekl, že šel obětovat – opustil by Jeruzalém a šel obětovat do Chebronu?
אמר רב אחא ואיתימא רבה בר רב חנן לא הלך אבשלום אלא להביא כבשים מחברון ה"נ מסתברא דאי תימא לאקרובי הוא דאזיל שביק ירושלים ואזיל ומקריב בחברון
Nýbrž ve skutečnosti [šel] obětovat; a co ti dělá potíž – proč opustil Jeruzalém a obětoval v Chebronu? Ať ti dělá potíž [spíše] Givon, který je svaté místo! Nýbrž jakmile byly výšiny povoleny, obětuje se, kdekoli kdo chce.
אלא לעולם לאקרובי ודקא קשיא לך אמאי שבק ירושלים ומקריב בחברון תיקשי לך גבעון דמקום קדוש הוא אלא כיון שהותרו הבמות כל היכא דבעי מקריב
Čtyřicet let – od čeho? Je baraita: Rabi Nehoraj říká jménem rabiho Jehošuy: „Po uplynutí čtyřiceti let“ od té doby, co si vyžádali krále. Neboť je baraita: Ten rok, kdy si vyžádali krále, byl desátým rokem Šmuelovým.
ארבעים שנה למאן תניא רבי נהוראי אומר משום רבי יהושע מקץ ארבעים שנה ששאלו להם מלך דתניא אותה שנה ששאלו להם מלך אותה שנה עשירית של שמואל היתה
Originál: Temurah 14b na Sefarii, verze „Wikisource Talmud Bavli“ (hebrejské Wikisource), licence CC BY-SA. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.