MIŠNA: Všichni mohou provést záměnu [obětního zvířete], ať muži, ať ženy. Ne že by člověk směl zaměňovat, ale když zaměnil, je [zvíře] zaměněno a [zaměňující] dostane čtyřicet [ran].
מתני׳ הכל ממירין אחד אנשים ואחד נשים לא שאדם רשאי להמיר אלא שאם המיר מומר וסופג את הארבעים
GEMARA: Tato [mišna] si sama odporuje: Řekl jsi „všichni mohou provést záměnu“, tedy předem, a pak učíš „ne že by člověk směl zaměňovat, ale když zaměnil, je zaměněno“, tedy jen dodatečně.
גמ׳ הא גופא קשיא אמרת הכל ממירין לכתחילה והדר תני לא שאדם רשאי להמיר (אלא שאם המיר מומר) דיעבד
A jak si to vykládáš, že všichni mohou zaměňovat předem? Místo abys namítal z mišny, namítej z verše, neboť je psáno: „Nevymění ho ani nezamění“ (Lv 27,10).
ותיסברא הכל ממירין לכתחילה אדקשיא לך ממתניתין תיקשי לך קרא דכתיב (ויקרא כז, י) לא יחליפנו ולא ימיר אותו
Nýbrž řekl Rav Jehuda: Takto se to učí: Všichni mohou svou záměnou [zvíře] posvětit, ať muži, ať ženy. Ne že by člověk směl zaměňovat, ale když zaměnil, je zaměněno a dostane čtyřicet [ran].
אלא אמר רב יהודה הכי קתני הכל מתפיסין בתמורה אחד אנשים ואחד נשים לא שאדם רשאי להמיר שאם המיר מומר וסופג את הארבעים
Jaký je důvod rabiho Jehudy? Odvozuje začátek posvěcení z konce posvěcení: Tak jako na konci posvěcení dědic neklade ruce, tak ani na začátku posvěcení dědic nezaměňuje.
מאי טעמא דרבי יהודה יליף תחילת הקדש מסוף הקדש מה סוף הקדש יורש אינו סומך אף תחילת הקדש יורש אינו ממיר
A samotné kladení rukou, odkud to víme? Třikrát je psáno „jeho oběť“ (Lv 3,1 a dále): jednou „jeho oběť“, a ne oběť modloslužebníka; jednou „jeho oběť“, a ne oběť jeho druha; a jednou „jeho oběť“, a ne oběť jeho otce.
וסמיכה גופה מנלן תלת (ויקרא ג, א) קרבנו כתיבי חד קרבנו ולא קרבן עובד כוכבים וחד קרבנו ולא קרבן חבירו וחד קרבנו ולא קרבן אביו
A podle rabiho Meira, který říká, že dědic klade ruce, vždyť je psáno „jeho oběť“? To potřebuje k tomu, aby zahrnul ke kladení rukou všechny společníky [v oběti].
ולר' מאיר דאמר יורש סומך והכתיב קרבנו ההוא מיבעי ליה לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה
A rabi Jehuda nezastává kladení rukou u společníků? Jaký je důvod? Protože jejich oběť není [jednomu z nich] vyhrazena. A chceš-li, řekni: Ve skutečnosti to zastává, a oběť modloslužebníka i oběť druha se odvozují z jednoho verše, takže jeden mu zbývá pro kladení rukou společníků.
ורבי יהודה בעלי חוברין לסמיכה לית ליה מאי טעמא דהא לא מיחד קרבן דידהו ואיבעית אימא לעולם אית ליה וקרבן עובד כוכבים וקרבן חבירו מחד קרא נפקא דאייתר ליה חד לבעלי חוברין לסמיכה
A rabi Meir, který říká, že dědic zaměňuje, jaký má důvod? Řekne ti: „A jestliže vskutku zamění“ (Lv 27,10) – to má zahrnout dědice.
ור"מ דאמר יורש ממיר מאי טעמא אמר לך (ויקרא כז, י) אם המר ימיר לרבו' היורש
Originál: Temurah 2a na Sefarii, verze „Wikisource Talmud Bavli“ (hebrejské Wikisource), licence CC BY-SA. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.