Rabi Šimon ben Lakiš se tázal: Přeruší žně omeru Šabat i ve dne? Namítl
rabi Abaje: Vždyť jsme učili: Přikázání je žnout v noci. Bylo-li požato ve dne, je to platné a přeruší Šabat. Ale nepřijal to. Řekl
rabi Acha:
Rabi Šimon ben Lakiš od toho ustoupil kvůli tomuto: Jakmile se setmělo, řekl jim: Zašlo slunce? Říkají: Ano. Zašlo slunce? Říkají: Ano. Oč jde? Jde-li o noc, to už je řečeno. Není-li to tedy potřeba pro noc, vztáhni to na den.
[Otázka:] Věc, která přeruší Šabat ve dne – přeruší přípravné úkony Šabat v noci? Vždyť jsme učili: Ustanovili
[kohana], který připravuje placky, aby připravoval placky. Vylož to o všedním dni.
Rabi Chija bar Ada učil: To je stálý řád pro službu v domě našeho Boha, jak ve všední den, tak o Šabatu. Vždyť jsme učili: Požali je, dali do košů, přinesli na nádvoří a opalovali je ohněm, aby se na něm splnilo přikázání pražení, [slova
rabiho Meira.
Rabi Josi říká:] Jakmile začal s přikázáním, říkají mu: Dokonči. Namítl
rabi Judan z Kapadokie před
rabim Josim: Pomysli si, že přišel z horní místnosti. Jakmile začal s přikázáním, neříkají mu: Dokonči? Namítl
rabi Jaakov bar Sosaj: Vždyť jsme učili: Kvůli cestě noci a dne se znesvěcuje Šabat a vychází se ke svědectví o novoluní. Řekl jim: Protože den potřebuje noc a noc potřebuje den, je to jako celý den. Řekl
rabi Josi, syn
rabiho Buna: A není snad
[novoluní] posvěceno zpětně? Protože je posvěceno zpětně, je den i noc.
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בָּעֵי. קְצִירַת הָעוֹמֶר מָהוּ שֶׁתִּדְחֶה אֶת הַשַּׁבָּת בַּיּוֹם. הָתִיב רִבִּי אַבַּיי. וְהָא תַנִּינָן. מִצְוָתוֹ לִקְצוֹר בַּלָּיְלָה. נִקְצַר בַּיוֹם כָּשֵׁר וְדוֹחֶה הַשַּׁבָּת. וְלֹא קִיבְּלָהּ. אָמַר רִבִּי אָחָא. חָזַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִן הָדָא. כֵּיוָן שֶׁחֲשֵׁיכָה אָמַר לָהֶן. בָּא הַשֶּׁמֶשׁ. אוֹמְרִים הֵין. בָּא הַשֶּׁמֶשׁ. אוֹמְרִים הֵין. מַה אֲנָן קַיָימִין. אִם לַלַּיָלָה. כְּבָר הוּא אוֹמֵר. אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְיָין לַלַּיְלָה תְּנֵיהוּ עִנְיָין לַיּוֹם. דָּבָר שֶׁהוּא דוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת בַּיּוֹם. מַכְשִׁירִין מָהוּ שֶׁיִּדְחוּ אֶת הַשַּׁבָּת בַּלַּיְלָה. וְהָתַנִּינָן. הֶעֱמִידוּ עוֹשֵׂה חֲבִיתִּין לַעֲשׂוֹת חֲבִיתִּן. תִּיפְתָּר. בַּחוֹל. תַּנָּא רִבִּי חִיָיה בַּר אָדָא. זֶה סֵדֶר תָּמִיד לַעֲבוֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ. בֵּין בַּחוֹל וּבֵין בַּשַּׁבַּת. וְהָתַנִּינָן. קְצָרוּהוּ וּנְתָנוּהוּ בְקוּפּוֹת. הֱבִיאוּהוּ לָעֲזָרָה וְהָיוּ מְהַבְהֲבִין אוֹתוֹ בָאוּר. כְּדֵי לְקַיֵּים בּוֹ מִצְוַת קָלִי. [דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר] מִכֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בַּמִּצְוָה אוֹמְרִים לוֹ. מָרֵק. הָתִיב רִבִּי יוּדָן קַפּוֹדָקַּיָיא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. הַגַּע עַצְמְךָ שֶׁבָּא מִן הָעֲלִיָיה. מִכֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בַּמִּצְוָה אֵין אוֹמְרִים לוֹ. מָרֵק. הָתִיב רִבִּי יַעֲקֹב בַּר סוֹסַיי. וְהָתַנִּינָן. שֶׁעַל מַהֲלַךְ לַיְלָה וָיוֹם מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת וְיוֹצְאִין לְעֵדוּת הַחוֹדֶשׁ. אָמַר לָהֶן. מִכֵּיוָן שֶׁהַיּוֹם צָרִיךְ לְלַיְלָה וְלַיְלָה צָרִיךְ לְיוֹם כְּמִי שֶׁכּוּלֹּו יוֹם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וְלֹא לְמַפְרֵיעוֹ הוּא קָדוֹשׁ. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא קָדוֹשׁ לְמַפְרֵיעוֹ הוּא יוֹם הוּא לַיְלָה.