למפשטיה לא מדרב דימי ולא מדאביי
Keritot 26a כריתות
Struktura debaty:Otázka 1
Rozpoznáno automaticky podle úvodních formulí. Podtržené pojmy a jména otevřou vysvětlivku.
nýbrž z tohoto: hřích, o němž ví jen Všudypřítomný, Den smíření smiřuje; a z toho plyne, že [jen] hřích, o němž ví jen Všudypřítomný, Den smíření smiřuje, ale ten, o němž [člověk] ví, nesmiřuje.
אלא מהא חטא שאין מכיר בו אלא המקום יוה"כ מכפר ומינה חטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא דיוה"כ מכפר אבל דידע בה לא מכפר
A Rav Tachlifa, otec Rava Huny, řekl jménem Ravy: Ti, kdo jsou povinni bičováním a přešel přes ně Den smíření, jsou [stále] povinni. To je zřejmé! Čím se to liší od těch, kdo jsou povinni jistými oběťmi za hřích a za vinu?
ואמר רב תחליפא אבוה דרב הונא משמיה דרבא חייבי מלקיות שעבר עליהן יה"כ חייב פשיטא מאי שנא מחייבי חטאות ואשמות ודאין
Napadlo by tě říci: Tam jde o majetek, ale zde, kde jde o tělo, řekl bych, že ne. Proto nás učí.
סלקא דעתך אמינא התם ממונא הוא אבל הכא דגופא הוא אימא לא קמ"ל
Ale my jsme se přece učili: [Den smíření smiřuje přestupek] vědomý i nevědomý, příkaz i zákaz!
והא אנן תנן הודע ולא הודע עשה ולא תעשה
To není obtížné: tato [výpověď] je o tom, koho varovali, tamta o tom, koho nevarovali.
לא קשיא הא דאתרו ביה הא דלא אתרו ביה
Ale nyní tedy – (mnemotechnická pomůcka: rodička, malomocný, nazír, sota, jalovice) –
אלא מעתה (סימן יולד"ת מצור"ע נזי"ר סוט"ה בעגל"ה)
ať možná rodička, přes niž přešel Den smíření, [oběť] nepřináší, neboť Den smíření za ni smířil, protože jde o hřích, o němž ví jen Všudypřítomný! Rav Hošaja řekl: „za všechny jejich hříchy“ (Lv 16,16) – a ne za všechny jejich nečistoty.
ספק יולדת שעבר עליה יוה"כ לא תייתי דהא כפר עליה יוה"כ דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא אמר רב הושעיא (ויקרא טז, טז) לכל חטאתם ולא לכל טומאתם
A co lze říci podle rabiho Šimona ben Jochaje, který řekl, že rodička je hříšnice? – Když rodička přináší oběť, přináší ji, aby jí bylo dovoleno jíst ze svatých obětí, a ne ke smíření.
ולר' שמעון בן יוחי דאמר יולדת חוטאת היא מאי איכא למימר יולדת כי קא מייתי קרבן לאישתרויי באכילת קדשים הוא ולא לכפרה מתיא
Rav Aši řekl: I my jsme se to učili: Žena, na níž [spočívá] nejistá ptačí oběť za hřích, a přešel přes ni Den smíření, je povinna [ji] přinést po Dni smíření, protože ji činí způsobilou jíst z obětí.
אמר רב אשי אף אנן נמי תנינא האשה שיש עליה חטאת העוף ספק ועבר עליה יוה"כ חייבת להביא לאחר יוה"כ מפני שמכשרתה לאכול בזבחים
Ale nyní tedy: ať možná malomocný, přes nějž přešel Den smíření, nepřináší [oběť], neboť přes něj přešel Den smíření, protože jde o hřích, o němž ví jen Všudypřítomný! Rabi Ošaja řekl: „za všechny jejich hříchy“ – a ne za všechny jejich nečistoty.
אלא מעתה ספק מצורע שעבר יוה"כ לא מייתי דהא עבר עליה יוה"כ דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא אמר ר' אושעיא לכל חטאתם ולא לכל טומאתם
Ale rabi Šmuel bar Nachmani přece řekl jménem rabiho Jochanana: Kvůli sedmi věcem přicházejí rány [malomocenství] (mnemotechnická pomůcka: G-G-G Š-Š-L-C)! – Když malomocný přináší [oběť], nepřináší ji ke smíření, nýbrž aby mu bylo dovoleno jíst ze svatých obětí.
והא אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן על ז' דברים נגעים באים (סימן גג"ג ששל"ץ) מצורע כי מייתי לאו לכפרה מייתי אלא לאישתרויי באכילת קדשים הוא
Ale nyní tedy: ať možná nazír, přes nějž přešel Den smíření, nepřináší oběť, neboť Den smíření smířil, protože jde o hřích, o němž ví jen Všudypřítomný! Rabi Ošaja řekl: „za všechny hříchy“ – a ne za všechny nečistoty.
אלא מעתה ספק נזיר שעבר עליו יוה"כ לא מייתי קרבן דהא כפר יוה"כ דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא אמר ר' אושעיא לכל חטאת ולא לכל טומאה
A co lze říci podle rabiho Elazara ha-Kapara, který řekl, že nazír je hříšník? – Když nazír přináší oběť, nepřináší ji ke smíření; [přináší ji], aby mu bylo dovoleno jíst ze svatých obětí.
ולרבי אלעזר בן הקפר דאמר נזיר חוטא הוא מאי איכא למימר נזיר כי קא מייתי קרבן לאו לכפרה מייתי לאשתרויי באכילת קדשים הוא
Ale nyní tedy: ať možná sota, přes niž přešel Den smíření, nepřináší [oběť], neboť Den smíření za ni smířil, protože jde o hřích, o němž ví jen Všudypřítomný! Rabi Hošaja řekl: „za všechny jejich hříchy“ – a ne za všechny jejich nečistoty.
אלא מעתה ספק סוטה שעבר עליה יוה"כ לא תייתי דהא כפר עלה יוה"כ דחטא שאינו מכיר בו אלא המקום אמר רבי הושעיא לכל חטאתם ולא לכל טומאתם
Abaje řekl: Ten, kdo s ní souložil, o něm ví. Rava řekl: Když sota přináší [oběť], přichází k objasnění viny.
אמר אביי בועל מכיר בו רבא אמר סוטה כי מתייא לברר עון קא אתיא
Ale nyní tedy: jalovice, jíž má být zlomen vaz, přes niž přešel Den smíření atd. Abaje řekl: Vrah [o tom] ví. Rava řekl: Verš praví: „a zemi nelze smířit za krev, jež v ní byla prolita, [leč krví toho, kdo ji prolil]“ (Nu 35,33).
אלא מעתה עגלה ערופה שעבר עליה יוה"כ וכו' אמר אביי הורג מכיר רבא אמר אמר קרא (במדבר לה, לד) ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה וגו
Rav Papa řekl: Verš praví: „Smiř svůj lid Izrael, [jejž jsi vykoupil]“ (Dt 21,8) – toto smíření je vhodné, aby smiřovalo [i] ty, kdo vyšli z Egypta.
רב פפא אמר אמר קרא (דברים כא, ח) כפר לעמך ישראל וגו ראויה כפרה זו שתכפר על יוצאי מצרים
Nyní, když jsi řekl, že hřích, o němž ví jen Všudypřítomný, Den smíření smiřuje, řekni [také]: když se [to] dozví po Dni smíření, nepřináší ani oběť za hřích! Rabi Zeira řekl: To nemůžeš říci, neboť verš píše [o] vědomí u oběti za hřích [jednotlivce], u knížete i u společenství.
השתא דאמרת חטא שאין מכיר בו אלא המקום יוה"כ מכפר אימא כי מתיידע ליה בתר יוה"כ נמי לא מייתי חטאת אמר ר' זעירא לא מצית אמרת דכתיב קרא ידיעה גבי חטאת וגבי נשיא וגבי צבור
Jsou [všechny] zapotřebí: kdyby verš napsal [jen] u jednotlivce, řekl bych, že ty všechny z jednotlivce odvodit nelze, neboť lze namítnout: Co [platí] o jednotlivci, jehož celá oběť je samice [, neplatí o ostatních].
צריכי דאי כתב קרא גבי יחיד הוה אמינא כולהון מיחיד לא אתאן דאיכא למיפרך מה ליחיד שכל קרבנו נקבה
Ať to napíše u knížete a odvodí tyto [ostatní] z knížete!
נכתוב גבי נשיא ונייתי הנך מנשיא
Jednotlivce z knížete odvodit nelze, neboť lze namítnout: Co [platí] o knížeti, na nějž se nevztahuje [povinnost při] slyšení hlasu [zapřísahání]; můžeš to říci o jednotlivci, na nějž se slyšení hlasu vztahuje?
יחיד מנשיא לא אתי דאיכא למיפרך מה לנשיא שכן אין בשמיעת קול תאמר ביחיד שכן ישנו בשמיעת קול
A společenství z knížete odvodit nelze, neboť lze namítnout: Co [platí] o knížeti, mezi jehož oběťmi je samice.
וצבור מנשיא לא אתי דאיכא למיפרך מה לנשיא שכן בקרבנו נקבה
Ať to napíše u společenství [a odvodí] z něj jednotlivce a knížete! Lze namítnout: Co [platí] o společenství, které je povinno jen při zatajení věci spolu s neúmyslným činem.
נכתוב גבי צבור יחיד ונשיא מינה איכא למיפרך מה לצבור שכן אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה
Z jednoho [zmínění] vědomí [to] odvodit nelze; ať se jedno vědomí odvodí ze dvou! Ať [Písmo] nenapíše vědomí u jednotlivce, a odvodí se z knížete a společenství.
מחדא ידיעה לא אתיא תיתי חדא ידיעה מתרתי לא נכתוב ידיעה גבי יחיד ותיתי מנשיא וצבור
Lze namítnout: Co [platí] o knížeti a společenství, na něž se nevztahuje slyšení hlasu; můžeš to říci o jednotlivci, na nějž se slyšení hlasu vztahuje?
איכא למיפרך מה לנשיא וצבור שכן אינן בשמיעת קול תאמר ביחיד שישנו בשמיעת קול
Ať verš nenapíše vědomí u společenství, a odvodí se z vědomí u jednotlivce a knížete. Lze namítnout: Co [platí] o jednotlivci a knížeti, mezi jejichž oběťmi je samice; můžeš to říci o společenství, mezi jehož oběťmi samice není?
לא נכתוב קרא ידיעה גבי צבור ותיתי מידיעה דיחיד ונשיא איכא למיפרך מה ליחיד ונשיא שכן יש בקרבן נקבה תאמר בצבור שאין בקרבן נקבה
Ať nenapíše u knížete, a odvodí se z vědomí u jednotlivce a společenství. Co namítneš? Jestliže [namítneš], že se na ně nevztahuje slyšení hlasu – ať dokáže [opak] jednotlivec, na nějž se [v tomto smyslu] slyšení hlasu nevztahuje.
לא נכתוב גבי נשיא ותיתי מידיעה דיחיד וצבור מאי פרכת אי משום דאינן בשמיעת הקול יחיד יוכיח דאינו בשמיעת הקול
A jestliže [namítneš], že celá jejich oběť je samice – ať dokáže [opak] společenství, mezi jehož oběťmi samice není; a dokud nemají vědomí, nejsou povinni. Proč tedy je psáno vědomí u knížete?
ואי משום דיש בכל קרבנו נקבה צבור יוכיח דאין בקרבנן נקבה עד דאית להון ידיעה לא מחייב למה לי דכתיב ידיעה גבי נשיא
Není-li to zapotřebí k věci samé, neboť se to odvozuje z jednotlivce a společenství, vztáhni to k případu, kdy se [hřích] dozví po Dni smíření, že přináší oběť za hřích.
אם אינו ענין לגופיה דהא אתיא מיחיד וצבור תנהו ענין להיכא דמתיידע ליה בתר יום הכפורים דמייתי חטאת
Abaje řekl: Kdyby vědomí nebylo psáno u knížete, z jednotlivce a společenství by se odvodit nedalo, protože lze namítnout: Co [platí] o jednotlivci a společenství, kteří nepodléhají změně [postavení]; můžeš to říci
אביי אמר אי דלא כתיב ידיעה גבי נשיא מיחיד וצבור לא אתי משום דאיכא למיפרך מה ליחיד וצבור שכן אין עשויין להשתנות תאמר
Originál: Keritot 26a na Sefarii, verze „Wikisource Talmud Bavli“ (hebrejské Wikisource), licence CC BY-SA. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.