se zabýváme knížetem kmene, který zhřešil. Neříkal snad Rav Ada bar Ahava: „Každou velkou věc přinesou k tobě“ (Ex 18,22) – věci velkého [člověka]? I tento je velký.
בנשיא שבט שחטא עסקינן מי לא אמר רב אדא בר אהבה (שמות יח, כב) כל הדבר הגדול יביאו אליך דבריו של גדול האי נמי גדול הוא
Ula řekl jménem rabiho Elazara: [Jde o případ], kdy [kmeny] přicházejí kvůli záležitostem dědičných podílů, a [je tomu] jako při počátečním [rozdělení] země Izraele: jako na počátku [rozhodovalo] sedmdesát jedna, tak i zde sedmdesát jedna.
עולא אמר רבי אלעזר בבאין על עסקי נחלות וכתחילתה של ארץ ישראל מה תחילתה שבעים ואחד אף כאן שבעים ואחד
Ale [pak]: jako na počátku [bylo třeba] losovací osudí, urim a tumim a celého Izraele, [bylo by třeba] i zde osudí, urim a tumim a celého Izraele? Nýbrž je jasné [vysvětlení] podle Rava Matany.
אי מה תחילתה קלפי אורים ותומים וכל ישראל אף כאן קלפי אורים ותומים וכל ישראל אלא מחוורתא כדרב מתנה
Ravina řekl: Vskutku [jde o] kmen, který byl sveden; a co se týče tvé námitky, [že] ho soudíme podle práva mnohých – ano: ačkoli [jeho členy] popravujeme jako jednotlivce, soudíme ho soudem [určeným pro] mnohé.
רבינא אמר לעולם בשבט שהודח ודקא קשיא לך בדינא דרבים דיינינן ליה אין אע"ג דקטלינן ביחיד בי דינא דרבים דיינינן ליה
Neříkal snad rabi Chama, syn rabiho Josiho, jménem rabiho Hošaji: „Vyvedeš toho muže nebo tu ženu…“ (Dt 17,5) atd. – muže a ženu vyvádíš ke svým branám, ale nevyvádíš celé město ke svým branám. Tak i zde: muže a ženu vyvádíš ke svým branám, ale nevyvádíš celý kmen ke svým branám.
מי לא א"ר חמא בר' יוסי א"ר אושעיא (דברים יז, ה) והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא וגו' איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוציא כל העיר כולה לשעריך הכא נמי איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוציא כל השבט כולו לשעריך:
Rabi Josi, syn rabiho Chaniny, řekl: Vyvozuje se to [ze shodného výrazu] ‚zpupnost‘ – ‚zpupnost‘ u vzpurného starce: jako tam [soudí] sedmdesát jedna, tak i zde sedmdesát jedna.
א"ר יוסי בר' חנינא אתיא הזדה הזדה מזקן ממרא מה להלן בשבעים ואחד אף כאן בשבעים ואחד
Ale vždyť ‚zpupnost‘ je [u vzpurného starce] napsána v souvislosti s popravou, a popravu [ukládá soud] dvaceti tří! Nýbrž Reš Lakiš řekl: Vyvozuje se [shodný výraz] ‚slovo‘ – ‚slovo‘ z [verše o] jeho vzpouře.
והא הזדה כי כתיבא בקטלא הוא דכתיבא וקטלא בעשרין ותלתא הוא אלא אמר ריש לקיש גמר דבר דבר מהמראתו
Ať se to tedy obrátí: ať se u vzpurného starce vyvodí ‚zpupnost‘ – ‚zpupnost‘ z falešného proroka! ‚Slovo‘ – ‚slovo‘ bylo přijato [tradicí jako analogie], ‚zpupnost‘ – ‚zpupnost‘ přijato nebylo.
ולהדר זקן ממרא ולגמר הזדה הזדה מנביא השקר דבר דבר גמיר הזדה הזדה לא גמיר:
Namítli: ‚Velká věc‘ – [to je] obtížná věc. Ty říkáš obtížná věc – nebo [to znamená] jen věci velkého [člověka]? Když se říká: „Obtížnou věc přinášeli k Mojžíšovi“ (Ex 18,26), hle, [jde o] obtížnou věc, jak je řečeno.
מיתיבי דבר גדול דבר קשה אתה אומר דבר קשה או אינו אלא דבריו של גדול כשהוא אומר (שמות יח, כו) את הדבר הקשה יביאון אל משה הרי דבר קשה אמור
On [Rav Ada] mluví podle tohoto tany, neboť se učí v baraitě: ‚Velká věc‘ – věci velkého [člověka]. Ty říkáš věci velkého – nebo [to znamená] jen obtížnou věc? Když se říká „obtížnou věc“, hle, obtížná věc je [už] řečena. Jak tedy naplním ‚velkou věc‘? [Jsou to] věci velkého [člověka].
הוא דאמר כי האי תנא דתניא דבר גדול דבריו של גדול אתה אומר דבריו של גדול או אינו אלא דבר הקשה כשהוא אומר הדבר הקשה הרי דבר קשה אמור הא מה אני מקיים דבר גדול דבריו של גדול
A k čemu jsou tomuto [prvnímu] tanovi dva verše? Jeden pro pouhý pokyn a druhý pro jeho provedení. A ten druhý [tana]? Kdyby tomu tak bylo, mělo se napsat buď ‚velká‘ – ‚velká‘, nebo ‚obtížná‘ – ‚obtížná‘. Proč ‚velká‘ a proč ‚obtížná‘? Vyvoď z toho obojí.
והאי תנא תרי קראי למה לי חד לצואה בעלמא וחד לעשייה ואידך א"כ לכתוב או גדול גדול או קשה קשה מאי גדול ומאי קשה שמע מינה תרתי
Rabi Elazar se zeptal: Býk velekněze – kolik [soudců jej soudí]? Přirovnáváme to k [soudu o] smrti jeho vlastního majitele, nebo to přirovnáváme k [soudu o] smrti běžných majitelů? Abaje řekl: Z toho, že se ptá na jeho býka, vyplývá, že ohledně jeho majetku [mu je věc] jasná.
בעי רבי אלעזר שורו של כהן גדול בכמה למיתת בעלים דידיה מדמינן ליה או דילמא למיתת בעלים דעלמא מדמינן ליה אמר אביי מדקא מבעיא ליה שורו מכלל דממונו פשיטא ליה
Nýbrž [to vyplývá] z toho, co řekl Rav Acha bar Bizna jménem rabiho Šimona Chasidy: Nad Davidovým ložem visela lyra. Jakmile nastala půlnoc, zavál do ní severní vítr a ona hrála sama od sebe. David hned vstal a zabýval se Tórou, dokud nevzešla jitřenka. Jakmile vzešla jitřenka, vešli k němu mudrci Izraele.
אלא כי הא דאמר רב אחא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו והיה מנגן מאליו מיד היה דוד עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו
Řekli mu: ‚Náš pane králi, tvůj lid Izrael potřebuje obživu.‘ Řekl jim: ‚Jděte a živte se jeden od druhého.‘ Řekli mu: ‚Hrst nenasytí lva a jáma se nenaplní hlínou [vykopanou z ní].‘ Řekl jim: ‚Jděte a vztáhněte své ruce s vojskem.‘
אמרו לו אדונינו המלך עמך ישראל צריכין לפרנסה אמר להן לכו והתפרנסו זה מזה אמרו לו אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחולייתו אמר להם לכו פשטו ידיכם בגדוד
Hned se radili s Achitofelem, poradili se se Sanhedrinem a dotazovali se [skrze] urim a tumim. Rav Josef řekl: Jaký je [pro to] verš?
מיד יועצין באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ושואלין באורים ותומים אמר רב יוסף מאי קרא
Originál: Sanhedrin 16a na Sefarii, verze „Wikisource Talmud Bavli“ (hebrejské Wikisource), licence CC BY-SA. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.