Vznesl námitku: O prvorozeném je řečeno „nevykoupíš“ (Nu 18,17), ale prodává se. O čem jednáme? Řekneš-li, že o dnešní době, řekni závěr: „Jejich krví pokropíš oltář“ (Nu 18,17) – existuje snad v dnešní době oltář? Nýbrž je zřejmé, že o době, kdy Chrám stojí.
איתיביה בבכור נאמר לא תפדה ונמכר הוא במאי עסקינן אילימא בזמן הזה אימא סיפא (במדבר יח, יז) ואת דמם תזרוק על המזבח בזמן הזה מי איכא מזבח אלא פשיטא בזמן שבית המקדש קיים
A o čem? Řekneš-li, že o [prvorozeném] s vadou, řekni závěr: „Jejich krví pokropíš oltář a jejich tuk spálíš“ – je snad vhodný k obětování? Nýbrž což ne o bezvadném? A učí se: „ale prodává se“.
ובמאי אילימא בבעל מום אימא סיפא ואת דמם תזרוק על המזבח ואת חלבם תקטיר מי חזי להקרבה אלא לאו בתם וקתני נמכר הוא (אלמא אית להו לכהן זכייה בגויה)
Rav Mešaršeja namítl: [Žena] kohena, jejíž dítě se smísilo s dítětem její otrokyně – když smíšení vyrostou, propustí jeden druhého [na svobodu]; oba jedí dávku [truma] a dostávají na humně jeden podíl. Jejich prvorození [dobytka] ať se pasou, dokud nedostanou vadu, a ať se jedí s vadou.
מתיב רב משרשיא כהנת שנתערבה ולדה בולד שפחתה הגדילו התערובות משחררין זה את זה ושניהם אוכלין בתרומה וחולקין חלק אחד על הגורן בכורן ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן
O čem jednáme? Řekneš-li, že o dnešní době, čím se liší naše [prvorozená zvířata] od jejich? I u našich potřebujeme vady. Nýbrž což ne o době, kdy Chrám stojí? Dobře, řekneš-li, že kohen má na nich nárok, je to v pořádku; ale řekneš-li, že ho nemá, ať přijde správce [pokladny] a vezme je.
במאי עסקינן אילימא בזמן הזה מאי שנא דידן ומאי שנא דידהו דידן נמי מומין בעינן אלא לאו בזמן שבית המקדש קיים אי אמרת בשלמא אית להו לכהן זכייה בגוויה שפיר אלא אי אמרת לית ליה ליתי גזבר ולישקלא
Ve skutečnosti o dnešní době. A co ti činí potíž – čím se liší naše od jejich? My je dáváme kohenovi s jejich vadou; oni, protože je v nich částečně kohen, mohou je kohanim odepřít.
לעולם בזמן הזה ודקא קשיא לך מאי שנא דידן ומאי שנא דידהו אנן יהבינן ליה לכהן במומייהו אינהו כיון דאיכא בהו מקצת כהן מפקע ליה לכהנים
Jiná verze: [Jde-li o] dnešní dobu, proč právě prvorození těchto nejistých? I naši by se museli pást [dokud nedostanou vadu]. Nýbrž je zřejmé, že v době, kdy Chrám stojí. A jde-li o [zvíře] s vadou, [proč] „ať se pasou, dokud nedostanou vadu“, když už s vadou jsou? Nýbrž je zřejmé, že o bezvadných. [Tedy kohen na nich má nárok.]
ל"א בזמן הזה מאי איריא בכורות דהלין ספיקות אפילו דידן נמי ירעו אלא פשיטא בזמן שבית המקדש קיים ואי בבעל מום ירעו עד שיסתאבו הא מסואבין וקיימין אלא פשיטא בתמין (והכי הוא דלא מזבני) ודאי
Ve skutečnosti o dnešní době. Co ti činí potíž – že i naši by se museli pást? Nemůžeš kohena odmítnout, protože zde není nejistota kněžství; ale tito nejistí mohou kohena odmítnout: každý z nich kohenovi řekne: „Já jsem kohen“, a „já jsem kohen“.
לעולם בזמן הזה מאי קשיא לך אפי' דילן נמי ירעו לא מצינו מדחית ליה לכהן דלא אית כאן ספק כהונה הני ספיקות מדחו לכהן כל חד וחד א"ל לכהן דאנא כהן ואנא כהן
Namítají: Rabi Šimon říká: „Jeho dobytek“ (Dt 13,16) – kromě prvorozeného a desátku dobytka v něm; „kořist z něho“ (Dt 13,17) – kromě peněz druhého desátku v něm.
מיתיבי ר"ש אומר (דברים יג, טז) בהמתה פרט לבהמת בכור ומעשר שבה שללה פרט לכסף מעשר שני שבה
O čem jednáme? Řekneš-li, že o dnešní době, existuje snad svedené město? Vždyť jsme se učili: Svedené město se ustanovuje jen soudem sedmdesáti jedna. Nýbrž je zřejmé, že o době, kdy Chrám stojí.
במאי עסקינן אילימא בזמן הזה מי איכא עיר הנדחת והתנן אין עושין עיר הנדחת אלא בב"ד של שבעים ואחד אלא פשיטא בזמן שבית המקדש קיים
A o čem? Řekneme-li, že o [prvorozeném] s vadou, ten [spadá pod] „jeho dobytek“. Nýbrž je zřejmé, že o bezvadném. Dobře, řekneš-li, že [kohen] na něm má nárok, je to v pořádku; ale řekneš-li, že ho nemá, k čemu mi je „dobytek“? Ať to vyvodí z „kořist z něho“ – a ne kořist Nebes.
ובמאי אי נימא בבעל מום היינו בהמתה אלא פשיטא בתם ואי אמרת בשלמא אית ליה זכייה בגוויה שפיר אלא אי אמרת לית ליה למה לי מבהמה תיפוק ליה משללה ולא שלל שמים
Ve skutečnosti o [prvorozeném] s vadou. A co ti činí potíž, že ten [spadá pod] „jeho dobytek“? [„Jeho dobytek“ je to,] co se jí jako jeho dobytek; vyloučen je prvorozený a desátek, které nespadají pod „jeho dobytek“.
לעולם בבעל מום ודקא קשיא לך היינו בהמתה מי שנאכל בתורת בהמתה יצאו בכור ומעשר שאינו בכלל בהמתה
Neboť jsme se učili: Všechna posvěcená zvířata, která se stala nezpůsobilými, se prodávají na trhu, porážejí se na trhu a váží se na libry, kromě prvorozeného a desátku, jejichž užitek náleží majitelům.
דתנן כל פסולי המוקדשין נמכרין באיטליז (ונשחטין באיטליז) ונשקלין בליטרא חוץ מן הבכור ומן המעשר שהנאתן לבעלים
Namítají: „A dopustí se nevěry vůči Hospodinu“ (Lv 5,21) – to má zahrnout méně svaté oběti, které jsou majetkem majitelů – to jsou slova rabiho Josiho z Galileje.
מיתיבי (ויקרא ה, כא) ומעלה מעל בה' לרבות קדשים קלים שהן ממון בעלים דברי רבי יוסי הגלילי
A o čem jednáme? Řekneš-li, že o [prvorozeném] s vadou, vždyť se to učí obdobně jako o pokojných obětech. Nýbrž což ne o bezvadném? A lze z toho vyvodit, že kohen na něm má nárok.
ובמאי עסקינן אילימא בבעל מום הא דומיא דשלמים קתני אלא לאו בתם וש"מ אית ליה לכהן זכייה בגוויה
Originál: Temurah 8a na Sefarii, verze „Wikisource Talmud Bavli“ (hebrejské Wikisource), licence CC BY-SA. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.