Rabi Zevadja, zeť
rabi Leviho, vyprávěl tuto příhodu.
Rabi Meir měl ve zvyku vykládat v synagoze v Chamatu každý šabatový večer. Byla tam jedna žena, která ho chodívala poslouchat. Jednou se výklad protáhl. Odešla a chtěla vejít do domu a našla lampu zhaslou. Manžel jí řekl: Kde jsi byla? Řekla mu: Poslouchala jsem hlas kazatele. Řekl jí: Tak a tak
[ať se mi stane], jestli tato žena vejde sem do svého domu, dokud nepůjde a neplivne kazateli do tváře.
Rabi Meir to spatřil v duchu svatém a předstíral, že ho bolí oko. Řekl: Každá žena, která umí zaříkávat oko, ať přijde a zaříkává. Sousedky jí řekly: Hle, tvá chvíle. Abys mohla vejít do svého domu, předstírej, že mu zaříkáváš, a plivni mu do oka. Přišla k němu. Řekl jí: Umíš zaříkávat oko? Ze strachu před ním mu řekla: Ne. Řekl jí: Plivej do něho sedmkrát a bude mu dobře. Když plivla, řekl jí: Jdi a řekni svému manželovi: Řekl jsi mi jednou, a já jsem plivla sedmkrát. Jeho žáci mu řekli:
Rabi, takto se zneuctívá Tóra? Kdybys nám to byl řekl, což bychom ho nepřivedli, nezbičovali na jeho lavici a neusmířili? Usmířili bychom ho s jeho ženou. Řekl jim: Nemá být čest Meira jako čest jeho Stvořitele? Jestliže o Svatém jménu, napsaném ve svatosti, říká Písmo, že se smaže na vodě, aby nastal mír mezi mužem a jeho ženou, tím spíše čest Meira.
רִבִּי זְבַדְיָה חַתְנֵיהּ דְּרִבִּי לֵוִי הֲוָה מִשְׁתָּעֵי הָדֵין עוֹבְדָא. רִבִּי מֵאִיר הֲוָה יְלִיף דְּרִישׁ בִּכְנִישְׁתָּא דְחַמָּתָא כָּל לֵילֵי שׁוֹבָּא. וַהֲוָה תַמָּה חָדָא אִיתְּתָא יְלִיפָה שְׁמָעָה קָלֵיהּ. חַד זְמָן עָנֵי דָרִישׁ. אָזְלַת בָּעֲיָת מֵיעוֹל לְבֵיתֵיהּ. וְאַשְׁכָּחַת בּוֹצִינָּא מִי טָפֵי. אָמַר לָהּ בַּעֲלָהּ. הֵן הֲוָיְיתָה. אָמְרָה לֵיהּ. מִישְׁמָעָא קָלֵיהּ דִּדְרוֹשָׁא. אָמַר לָהּ. מִכָּךְ וַכָּךְ דְּלֵית הַהִיא אִיתְּתָא עָלְלָה לְהָכָא לְבֵייתָהּ עַד זְמַן דְּהִיא אָזְלָה וְרָקְקָה גַו אַפּוֹי דַּדְּרוֹשָׁא. צָפָה רִבִּי מֵאִיר בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ וַעֲבַד גַּרְמֵיהּ חֲשַׁשׁ בְּעֵיינֵיהּ. אָמַר כָּל אִיתְּתָא דְּיָדְעָה מִילְחוֹשׁ לְעֵיְינָא תֵּיתִי תִילְחוֹשׁ. אָמְרִין לָהּ מְגִירָתָא. הָא עַנְיָיתֵיךְ. תֵּיעָלִין לְבֵיתֵיךְ עַבְדִּי גַרְמֵיךְ לַחֲשָׁה לֵיהּ וְאַתְּ רָקְקָה גַו עֵיְינֵיהּ. אֲתַת לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לָהּ. חֲכָמָה אַתְּ מִילְחוֹשׁ לְעֵיינָא. מֵאֵימָתֵיהּ עֲלֶיהָ אָמְרָה לֵיהּ. לֹא. אֲמַר לָהּ. וְרוֹקְקִין בְּגַוֵּיהּ שֶׁבַע זִימְנִין וְהוּא טָב לֵיהּ. מִן דְּרָקַקָּת אֲמַר לָהּ. אָזְלִין אָמְרִין לְבַעֲלֵיךְ. חַד זְמָן אָמְרָת לִי. וְהִיא רָקְקָה שִׁבְעָה זִימְנִין. אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו. רִבִּי. כָּךְ מְבַזִּין אֶת הַתּוֹרָה. אִילּוּ אָמְרָת לוֹ. לֹא הֲוֵוית מֵייתֵי לֵיהּ וּמַלְקִין לֵהּ סַפְסְלֵיהּ וּמַרְצִיָין. וּמְרַצִּיֵיהּ לֵיהּ לְאִיתְּתֵיהּ. אֲמַר לוֹן. וְלֹא יְהֵא כְבוֹד מֵאִיר כִּכְבוֹד קוֹנוֹ. מָה אִם שֵׁם הַקּוֹדֶשׁ שֶנִּכְתַּב בִּקְדוּשָּׁה אָמַר הַכָּתוּב שֶׁיִימָּחֶה עַל הַמַּיִם בִּשְׁבִיל לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְתּוֹ. וּכְבוֹד מֵאִיר לֹא כָּל שֶׁכֵּן.