ztratili se [i] beránci; ztratili-li se beránci, ztratil se [i] chléb.
אבדו כבשים אבדו כבשים אבד הלחם
Menachot 46b מנחות
Struktura debaty:Baraita 1Otázka 3
Rozpoznáno automaticky podle úvodních formulí. Podtržené pojmy a jména otevřou vysvětlivku.
A jestliže dojdeš k tomu, že máchání nevytváří svázání: přinesl chléb a beránky a byli zamácháni, a chléb se ztratil a přinesl jiný chléb – vyžaduje onen chléb máchání, nebo nevyžaduje máchání?
ואם תמצא לומר תנופה אינה עושה זיקה הביא לחם וכבשים והונפו ואבד הלחם והביא לחם אחר אותו הלחם טעון תנופה או אינו טעון תנופה
Jestliže se ztratili beránci, nemusíš se tázat, neboť [noví] jistě vyžadují máchání. Tázat se můžeš tehdy, když se ztratil chléb.
אבדו כבשים לא תיבעי לך דודאי בעי תנופה כי תיבעי לך אבד הלחם
A podle ben Nanase se tázat nemusíš, neboť on říká, že hlavní jsou beránci. Tázat se můžeš podle rabiho Akivy, který říká, že hlavní je chléb: co [platí]?
ואליבא דבן ננס לא תיבעי לך דאמר כבשים עיקר כי תיבעי לך אליבא דר"ע דאמר לחם עיקר מאי
Protože je chléb hlavní, vyžaduje máchání? Nebo snad, protože to, co jej činí dovoleným, jsou beránci, nepotřebuje máchání? Zůstává to nerozhodnuto.
כיון דלחם עיקר בעי תנופה או דלמא כיון דמתירין דידיה כבשים נינהו לא צריך תנופה תיקו
Abaje se zeptal Ravy: Čím se liší dva beránci [Šavuot], že posvěcují chléb a brání [mu], a čím se liší sedm beránků, býk a berani, že chléb neposvěcují a nebrání [mu]?
אמר ליה אביי לרבא מאי שנא שני כבשים דמקדשי לחם ומעכבי ומאי שנא שבעה כבשים ופר ואילים דלא מקדשי לחם ולא מעכבי
Řekl mu: Protože byli spolu svázáni mácháním. – Ale vždyť děkovná oběť nebyla [se svým chlebem] svázána mácháním, a přece posvěcuje a brání!
אמר לי' הואיל והוזקקו זה לזה בתנופה והרי תודה דלא הוזקקו זה לזה בתנופה ומקדשא ומעכבא
Spíše [je to] jako u děkovné oběti: jako děkovná oběť je pokojná oběť, tak i zde jsou to pokojné oběti.
אלא כתודה מה תודה שלמים אף הכא נמי שלמים
Copak je to srovnatelné? Tam s ní nejsou jiné oběti; zde, kde jsou s ní jiné oběti, ať [chléb] posvětí ty i ony!
מי דמי התם ליכא זבחים אחריני בהדיה הכא דאיכא זבחים אחריני בהדיה ליקדשו הני והני
Spíše [je to] jako u berana nazíra: jako u berana nazíra, ačkoli jsou tam jiné oběti, posvěcuje [chléb jen] pokojná oběť, a nic jiného, ani zde to není jinak.
אלא כאיל נזיר מה איל נזיר אע"ג דאיכא זבחים אחריני שלמים הוא דמקדשי מידי אחרינא לא הכא נמי לא שנא
A odkud to víme tam? Neboť se učí: „A berana připraví jako pokojnou oběť Hospodinu spolu s košem nekvašených chlebů“ (Nu 6,17) – učí, že koš přichází jako povinnost kvůli beranovi a poražení berana jej posvěcuje. Proto jestliže jej porazil ne pro jeho [účel], chléb se neposvětil.
והתם מנלן דתניא (במדבר ו, יז) ואת האיל יעשה זבח שלמים לה' על סל המצות מלמד שהסל בא חובה לאיל ושחיטת איל מקדשן לפיכך שחטו שלא לשמו לא קדשו הלחם
Rabíni učili: Dva chleby [Šavuot], které přicházejí samy o sobě [bez beránků], se zamáchají, nechají se ztratit svou podobu [přes noc] a jdou do místa spalování.
תנו רבנן שתי הלחם הבאות בפני עצמן יונפו ותעובר צורתן ויצאו לבית השריפה
Ať tak, či onak: jestliže přicházejí k jídlu, ať se snědí; jestliže přicházejí ke spálení, ať se spálí ihned. K čemu ztráta podoby?
מה נפשך אי לאכילה אתיין ליכלינהו אי לשריפה אתיין לשרפינהו לאלתר למה להו עיבור צורה
Raba řekl: Ve skutečnosti přicházejí k jídlu; [je to však] preventivní zákaz: aby se jim snad v příštím roce nenaskytli beránci a neřekli: Loni jsme jedli chléb bez beránků, tak i nyní budeme jíst.
אמר רבה לעולם לאכילה אתיין גזירה שמא יזדמנו להן כבשים לשנה הבאה ויאמרו אשתקד לא אכלנו לחם בלא כבשים עכשיו נמי ניכול
A oni nevědí, že loni, když nebyli beránci, [chleby] činily dovolenými samy sebe; nyní, když jsou beránci, činí je dovolenými beránci.
ואינהו לא ידעי דאשתקד לא הוו כבשים אינהו שריין נפשייהו השתא דאיכא כבשים כבשים הוא דשרו להו
Raba řekl: Odkud to vyvozuji? Neboť jsme se učili [v mišně]: Rabi Jehuda řekl: Ben Buchri dosvědčil v Javne: Žádný kohen, který odvádí šekel, nehřeší.
אמר רבה מנא אמינא לה דתנן א"ר יהודה העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא
Raban Jochanan ben Zakaj mu řekl: Ne tak, nýbrž každý kohen, který neodvádí šekel, hřeší; jenže kohanim si tento verš vykládají ve svůj prospěch:
אמר לו רבן יוחנן בן זכאי לא כי אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא אלא שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמן
„Každá moučná oběť kohena bude celopalem, nebude se jíst“ (Lv 6,16) – protože omer, dva chleby a předkladné chleby jsou naše [ze šekelů], jak by se mohly jíst?
(ויקרא ו, טז) וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל הואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו הן היאך נאכלין
Jak je to s těmi dvěma chleby? Kdybys řekl, že [jde o ty], které přicházejí s obětí – copak kohanim nedarují dobrovolně děkovnou oběť s jejím chlebem a nejedí je?
הני שתי הלחם היכי דמי אילימא בבאות עם הזבח אטו תודה ולחמה מי לא מנדבי כהנים ואכלי להו
Spíše [jde] jistě o ty, které přicházejí samy o sobě, a učí se: „Jak by se mohly jíst?“ Je tedy zřejmé, že přicházejí k jídlu.
אלא לאו בבאות בפני עצמן וקתני היאך הן נאכלין אלמא לאכילה אתיין
Abaje mu řekl: Ve skutečnosti [jde o ty], které přicházejí s obětí. A co se týče tvé námitky z děkovné oběti a jejího chleba: chleby děkovné oběti se nenazývají moučnou obětí, [kdežto] dva chleby se nazývají moučnou obětí, jak je řečeno: „Když přinášíte novou moučnou oběť Hospodinu“ (Nu 28,26).
אמר ליה אביי לעולם בבאות עם הזבח ודקא קשיא לך מתודה ולחמה לחמי תודה לא איקרו מנחה שתי הלחם איקרו מנחה שנא' (במדבר כח, כו) בהקריבכם מנחה חדשה לה'
Rav Josef řekl: Ve skutečnosti přicházejí ke spálení, a toto je důvod, proč je nespalujeme [ihned]: protože se o svátku nespalují svaté [oběti].
רב יוסף אמר לעולם לשריפה אתיין והיינו טעמא דלא שרפינן לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט
Abaje mu řekl: Copak je to srovnatelné? Tam [u zbytků obětí] to není jejich přikázání; zde, kde je to jejich přikázání, ať se spálí – podobně jako [červená] jalovice a kozel Dne smíření.
א"ל אביי מי דמי התם לאו מצותן בכך הכא דמצותן בכך לישרפינהו מידי דהוה אפר ושעיר של יום הכיפורים
Spíše řekl Rav Josef: [Je to] preventivní zákaz, aby se jim snad poté nenaskytli beránci. Abaje mu řekl: Budiž, po celou dobu, kdy se mohou přinést; potom ať se spálí. Co [znamená] „ať ztratí svou podobu“? Také to, co se učí, [znamená ztrátu] podoby jejich přinesení.
אלא אמר רב יוסף גזירה שמא יזדמנו להם כבשים לאחר מכאן א"ל אביי תינח כל זמן הקרבתם לבתר הכי לשרפינהו מאי תעובר צורתן נמי דקתני צורת הקרבתם
Rava řekl: Přicházejí k jídlu a [je to] preventivní zákaz kvůli [důvodu] Raby; ale ne z jeho důvodu [pro to, že jsou k jídlu], nýbrž z verše.
רבא אמר לאכילה אתיין וגזירה משום דרבה ולאו מטעמיה אלא מקרא
A Rava řekl: Odkud to vyvozuji? Neboť je psáno: „Ze svých obydlí přinesete chléb k máchání… prvotiny Hospodinu“ (Lv 23,17): jako prvotiny [přicházejí] samy o sobě, tak i dva chleby samy o sobě; a z toho: jako prvotiny [jsou] k jídlu, tak i dva chleby [jsou] k jídlu.
ואמר רבא מנא אמינא לה דכתיב (ויקרא כג, יז) ממושבותיכם תביאו לחם תנופה [וגו'] בכורים לה' מה בכורים בפני עצמן אף שתי הלחם בפני עצמן ומינה מה בכורים לאכילה אף שתי הלחם נמי לאכילה
Originál: Menachot 46b na Sefarii, verze „Wikisource Talmud Bavli“ (hebrejské Wikisource), licence CC BY-SA. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.