verš mluví o dvojím znesvěcení: jedno je neplatnost notaru a jedno je neplatnost nečistoty.
בשני חילולין הכתוב מדבר אחד פסול נותר ואחד פסול טומאה:
Zevachim 46a זבחים
Struktura debaty:Otázka 4
Rozpoznáno automaticky podle úvodních formulí. Podtržené pojmy a jména otevřou vysvětlivku.
„Kromě krve …“ Odkud to [víme]? Ula řekl: Verš říká: „A já jsem vám ji dal“ (Lv 17,11) – bude vaše.
חוץ מן הדם כו': מנא הני מילי אמר עולא אמר קרא (ויקרא יז, יא) ואני נתתיו לכם שלכם יהא
Ve škole rabiho Jišmaela učili: Verš říká: „k vykonání smíření“ (Lv 17,11) – ke smíření jsem ji dal, a nikoli ke svatokrádeži.
דבי רבי ישמעאל תנא אמר קרא (ויקרא יז, יא) לכפר לכפרה נתתיו ולא למעילה
Rabi Jochanan řekl: Verš říká: „ona“ (Lv 17,11) – před smířením je jako po smíření: jako po smíření se na ní nedopouští svatokrádeže, tak se ani před smířením na ní nedopouští svatokrádeže.
רבי יוחנן אמר אמר קרא (ויקרא יז, יא) הוא הוא לפני כפרה כלאחר כפרה מה אחר כפרה אין בו מעילה אף לפני כפרה אין בו מעילה
Řekni [snad]: Po smíření je jako před smířením: jako před smířením se na ní dopouští svatokrádeže, tak i po smíření se na ní dopouští svatokrádeže! – Není věci, jejíž přikázání bylo vykonáno, a [přesto] se na ní dopouští svatokrádeže.
אימא לאחר כפרה כלפני כפרה מה לפני כפרה יש בו מעילה אף לאחר כפרה יש בו מעילה אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו
A není? Hle, oddělování popela!
ולא והרי תרומת הדשן
[To] proto, že oddělování popela a kněžská roucha [Dne smíření] jsou dva verše, které přicházejí [učit] totéž, a dva verše, které přicházejí [učit] totéž, neučí [o jiném].
משום דהוי תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובים הבאין כאחד אין מלמדין
To je v pořádku podle mudrců, kteří říkají: „a tam je nechá“ (Lv 16,23) – učí, že vyžadují uložení.
הניחא לרבנן דאמרי (ויקרא טז, כג) והניחם שם מלמד שטעונין גניזה
Ale podle rabiho Dosy, který říká, že jsou dovolena prostému knězi, jen ať je nepoužívá [velekněz] na další Den smíření, co lze říci?
אלא לרבי דוסא דאמר מותרות הן לכהן הדיוט ובלבד שלא ישתמש בהן ליה"כ אחר מאי איכא למימר
[To] proto, že oddělování popela a zabitá jalovice jsou dva verše, které přicházejí [učit] totéž, a dva verše, které přicházejí [učit] totéž, neučí [o jiném].
משום דהוי תרומת הדשן ועגלה ערופה שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין
To je v pořádku podle toho, kdo říká, že neučí; ale podle toho, kdo říká, že učí, co lze říci?
הניחא למאן דאמר אין מלמדין אלא למאן דאמר מלמדין מאי איכא למימר
תרי מיעוטי כתיבי הכא כתיב (דברים כא, ו) הערופה והתם כתיב (ויקרא ו, ג) ושמו
A k čemu potřebuji tři verše o krvi?
ותלתא קראי בדם למה לי
K vyloučení [krve] ze svatokrádeže, z [viny za] notar a z [viny za] nečistotu.
למעוטי ממעילה מנותר ומטומאה
Ale pro piggul verš potřeba není, neboť jsme se učili: Za cokoli, co má [věci], které je zpřístupňují, ať už člověku, nebo oltáři, je člověk povinen kvůli piggulu – a krev sama je [tím, co] zpřístupňuje.
אבל פיגול לא צריך קרא דתנן כל שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח חייבין עליו משום פיגול ודם גופיה מתיר הוא
אמר רבי יוחנן שלשה כריתות בשלמים למה
Originál: Zevachim 46a na Sefarii, verze „Wikisource Talmud Bavli“ (hebrejské Wikisource), licence CC BY-SA. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.