Starší si umývají ruce vodou na místě, kde byl jalovici zlomen vaz, a říkají: „Naše ruce neprolily tuto krev“ atd. Kohani říkají: „Smiř svůj lid Izrael.“ A Duch svatý říká: „A krev jim bude smířena.“ Tři výroky byly řečeny v jedné věci; co řekl tento, neřekl onen, a co řekl onen, neřekl tento. Podobně říkáš: „Řekla: Poznej prosím, čí je tato pečeť, šňůry a hůl“
(Gn 38,25). Až sem řekla Tamar. „Juda je poznal a řekl: Je spravedlivější než já, protože jsem ji nedal svému synu Šelovi“
(Gn 38,26). Až sem řekl Juda. A Duch svatý řekl: „A už ji nepoznal“ (tamtéž). Tři výroky byly řečeny v jedné věci; co řekl tento, neřekl onen,
[a co řekl onen, neřekl tento]. Podobně říkáš: „Vyprávěli mu a řekli: Přišli jsme do země, kam jsi nás poslal; vskutku oplývá mlékem a medem a toto je její ovoce“
(Nu 13,27). Až sem řekl Jozue. „Avšak lid, který sídlí v zemi, je silný a města jsou opevněná a velmi veliká; viděli jsme tam i potomky Anakovy“
(Nu 13,28). Až sem řekli zvědové. „Káleb utišil lid před Mojžíšem a řekl: Jen vzhůru, obsadíme ji, protože ji jistě přemůžeme“
(Nu 13,30). Až sem řekl Káleb. Tři výroky byly řečeny v jedné věci; co řekl tento, neřekl onen, a co řekl onen, neřekl tento. Podobně říkáš: „Oknem vyhlížela a naříkala matka Síserova“ atd.
(Sd 5,28). Až sem řekla matka Síserova. „Moudré z jejích kněžen jí odpovídají“
(Sd 5,29), „Nenacházejí snad, nedělí kořist?“
(Sd 5,30).
[Až sem] řekly její snachy. A Duch svatý říká: „Tak ať zahynou všichni nepřátelé Hospodinovi“
(Sd 5,31).
וְהַזְּקֵנִים רוֹחֲצִין אֶת יְדֵיהֶן בַּמַּיִם עַל מְקוֹם עֲרִיפָתָהּ שֶׁלָּעֶגְלָה. וְאוֹמְרִים יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וגו׳. וְהַכֹּהֲנִים אוֹמְרִים כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל. וְרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ אוֹמֶרֶת וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם. שְׁלֹשָׁה מִקְרִיּוֹת נֶאֶמְרוּ בְעִנְיָין אֶחָד. מַה שֶׁאָמַר זֶה לֹא אָמַר זֶה וּמַה שֶׁאָמַר זֶה לֹא אָמַר זֶה. כְּיוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר. וַתֹּאמֶר הַכֵּר נָא לְמִי הַחוֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה. עַד כָּאן אָמְרָה תָמָר. וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְּנִי. עַד כָּאן אָמַר יְהוּדָה. וְרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ אָמְרָה. וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ. שְׁלֹשָׁה מִקְרִיּוֹת נֶאֶמְרוּ בְעִנְיָין אֶחָד. מַה שֶׁאָמַר זֶה לֹא אָמַר זֶה [וּמַה שֶׁאָמַר זֶה לֹא אָמַר זֶה]. כְּיוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר. וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִיא וְזֶה פִּירְיָיהּ. עַד כָּאן אָמַר יְהוֹשֻׁעַ. אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצוּרוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד וְגַם יְלִידֵי הָעֲנַק רָאִינוּ שָׁם. עַד כָּאן אָמְרוּ הַמְרַגְּלִים. וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אוֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ. עַד כָּאן אָמַר כָּלֵב. שָׁלֹשׁ מִקְרִיּוֹת נֶאֶמְרוּ בְעִנְיָין אֶחָד. מַה שֶׁאָמַר זֶה לֹא אָמַר זֶה וּמַה שֶׁאָמַר זֶה לֹא אָמַר זֶה. כְּיוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר. בְּעַד הַחֲלוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא וגו׳. עַד כָּאן אָמְרָה אִמּוֹ שֶׁלְּסִיסְרָא. חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָה. הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל. [עַד כָּאן] אָמְרוּ כַלּוֹתֵיהָ. וְרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ אוֹמֶרֶת. כֵּן יוֹבְדוּ כָּל אוֹיְבֵי יי.