Rav Aši řekl: Protože lze říci, že úsudek je vyvrácen od samého počátku: Co platí o zvířeti s vadou, jehož vada je patrná,
אמר רב אשי משום דאיכא למימר מעיקרא דדינא פירכא מה לבעל מום שכן מומו ניכר
Temura 28b תמורה
nelze říci o rově a nirbě, jejichž vada není patrná. Mohl bych říci: Protože jejich vada není patrná, ať jsou způsobilé pro oltář. Proto verš učí: „Z dobytka“ (Lv 1,2) – to vylučuje rovu a nirbu.
תאמר ברובע ונרבע שאין מומו ניכר הואיל ואין מומו ניכר יהא כשר לגבי מזבח ת"ל (ויקרא א, ב) מן הבהמה להוציא רובע ונרבע
„Ze skotu“ – to vylučuje uctívané [zvíře]. Neplyne to však z úsudku? Jestliže mzda nevěstky a cena [psa], jejichž ozdoby jsou dovoleny, jsou samy zakázány, pak uctívané [zvíře], jehož ozdoba je zakázána, nemá být tím spíše zakázáno?
מן הבקר להוציא את הנעבד והלא דין הוא ומה אתנן ומחיר שציפויין מותרין הן אסורין נעבד שציפויו אסור אינו דין שהוא אסור
Nebo naopak: Jestliže mzda nevěstky a cena [psa], které jsou zakázány, mají ozdoby dovoleny, pak uctívané [zvíře], které je dovoleno, ať má i ozdobu dovolenou.
או חילוף ומה אתנן ומחיר שהן אסורין ציפוייהן מותרין נעבד שמותר יהא ציפויו מותר
Pak bys ale zrušil [verš]: „Nebudeš dychtit po stříbře a zlatě, které je na nich, abys je nevzal pro sebe“ (Dt 7,25).
א"כ ביטלת (דברים ז, כה) לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך
Já jej zachovám: „Nebudeš dychtit po stříbře a zlatě“ [platí] u věci, v níž není dech života, ale u věci, v níž je dech života, protože [zvířata] sama jsou dovolena, mohl bych myslet, že i ozdoba je dovolena. Proto verš učí: „Ze skotu“ – to vylučuje uctívané [zvíře].
אני אקיימנו לא תחמוד כסף וזהב בדבר שאין בו רוח חיים אבל בדבר שיש בו רוח חיים הואיל והן מותר יכול יהא ציפוי מותר ת"ל מן הבקר להוציא את הנעבד
Rav Chananja namítl: Důvodem je tedy, že je verš vyloučil, ale kdyby je verš nevyloučil, byla by ozdoba dovolena? Vždyť je psáno: „A vyhladíte jejich jméno“ (Dt 12,3) – vše, co je učiněno k jejich [poctě]!
מתקיף לה רב חנניא טעמא דמעטי' קרא הא לא מעטי' קרא ציפוי מותר והכתיב (דברים יב, ג) ואבדתם את שמם כל העשוי לשמם
Tento [verš] přichází [učit], abychom jim dávali hanlivá jména: Bejt Galja [„dům vyvýšení“] nazýváme Bejt Karja [„dům jámy“], „tvář krále“ [nazýváme] „tvář psa“, Ejn Kol [„oko všeho“ nazýváme] Ejn Koc [„oko trní“].
ההוא לכנות להם שם הוא דאתא לבית גליא קרינן אותו בית כריא פני המולך פני כלב עין כל עין קוץ
Ale já to mohu obrátit: „Z dobytka“ vylučuje uctívané [zvíře] a „ze skotu“ vylučuje rovu a nirbu.
ואיפוך אנא מן הבהמה להוציא את הנעבד מן הבקר להוציא רובע ונרבע
Tam je to psáno podle souvislosti veršů: U [slova] „dobytek“ je psáno: „Muž, který se spáří se zvířetem, musí zemřít“ (Lv 20,15); u [slova] „skot“ je psáno: „Vyměnili svou slávu za podobu býka, který žere trávu“ (Ž 106,20).
התם מעניינא דקרא כתיב גבי בהמה (ויקרא כ, טו) ואיש כי יתן שכבתו בבהמה מות יומת גבי בקר כתיב (תהלים קו, כ) וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב
„Z bravu“ (Lv 1,2) – to vylučuje muktze; „a z bravu“ – to vylučuje trkající [zvíře]. Rabi Šimon řekl: Je-li uvedena rova, proč je uvedeno trkající, a je-li uvedeno trkající, proč je uvedena rova?
(ויקרא ה, ו) מן הצאן להוציא את המוקצה ומן הצאן להוציא את הנוגח אר"ש אם נאמר רובע למה נאמר נוגח ואם נאמר נוגח למה נאמר רובע
Protože u rovy je něco, co není u trkajícího: u rovy platí, že donucení je jako dobrovolnost, což není u trkajícího.
לפי שישנו ברובע מה שאין כן בנוגח יש ברובע שהרובע עושה אונס כרצון מה שאין כן בנוגח
A u trkajícího je něco, co není u rovy: za trkajícího [býka] se platí výkupné, což není u rovy. Proto bylo třeba uvést rovu i bylo třeba uvést trkající.
יש בנוגח שהנוגח משלם את הכופר מה שאין כן ברובע הוצרך לומר רובע והוצרך לומר נוגח
A tento tanaita to odvozuje odtud, jak se učí: Rova a nirba (a všechny ostatní) jsou jako posvátná [zvířata], u nichž přechodná vada předešla jejich posvěcení,
והאי תנא מייתי לה מהכא דתניא הרובע והנרבע (וכולם) הם כקדשים שקדם מום עובר להקדשן
a k vykoupení potřebují trvalou vadu, neboť je řečeno: „Neboť je na nich zkaženost, je na nich vada“ (Lv 22,25).
וצריכין מום קבוע לפדות עליהן שנאמר כי משחתם בהם מום בם
Jaké je odvození? Něco [v baraitě] chybí a takto učí: Odkud [víme], že jsou zakázány? Verš učí: „Neboť je na nich zkaženost, je na nich vada“ (Lv 22,25). A ve škole rabiho Jišmaela se učilo: Všude, kde je řečeno „zkaženost“, nejde o nic jiného než o nemravnost a modloslužbu.
מאי תלמודא חסורי מיחסרא והכי קתני מנין שהן אסורין ת"ל (ויקרא כב, כה) כי משחתם בהם מום בם ותנא דבי ר' ישמעאל כל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודת כוכבים
Nemravnost, jak je psáno: „Neboť každé tělo zkazilo [svou cestu]“ (Gn 6,12); modloslužba, jak je psáno: „Abyste nejednali zkaženě a neudělali si tesanou modlu v podobě jakéhokoli obrazu“ (Dt 4,16). U čehokoli, co vada činí nezpůsobilým, je činí nezpůsobilým i nemravnost a modloslužba.
דבר ערוה דכתיב (בראשית ו, יב) כי השחית כל בשר וגו' עבודת כוכבים דכתיב (דברים ד, טז) פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל כל שהמום פוסל בהן דבר ערוה ועבודת כוכבים פוסלין בהן
A škola rabiho Jišmaela – co vykládá z [veršů] „z dobytka, ze skotu a z bravu“? Potřebuje je, aby vyloučila nemocné, staré a špinavé [zvíře].
ותנא דבי ר' ישמעאל מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן מאי דריש בהו מיבעי ליה פרט לחולה זקן ומזוהם
A první tanaita, který tyto verše použil pro rovu a nirbu – odkud bere nemocné, staré a špinavé? Odvozuje to z [verše] „z bravu, z ovcí a z koz“ (Lv 1,10). A podle školy rabiho Jišmaela je to [jen] způsob, jakým verš mluví.
ות"ק דאפקינהו להני קראי לרובע ונרבע חולה זקן ומזוהם מנא ליה נפקא ליה מן הצאן מן הכבשים ומן העזים ולתנא דבי ר' ישמעאל אורחיה דקרא לאישתעויי הכי
„Co je muktze? [Zvíře vyčleněné] pro modloslužbu atd.“ Reš Lakiš řekl: Zakázáno je jen [zvíře] vyčleněné na sedm let,
איזהו מוקצה לעבודת כוכבים וכו' אמר ר"ל אין אסור אלא מוקצה לשבע שנים
neboť je řečeno: „Té noci mu Hospodin řekl: Vezmi býka, který patří tvému otci, a druhého býka, sedmiletého“ (Sd 6,25).
שנאמר (שופטים ו, כה) ויהי בלילה ההוא ויאמר [לו ה'] קח את פר השור אשר לאביך ופר השני שבע שנים
Ale tam nešlo jen o muktze, bylo to i uctívané [zvíře]! Rav Acha bar Jaakov řekl: Bylo vyčleněno k uctívání, ale neuctívali je. Rava řekl: Ve skutečnosti je uctívali, a byla to výjimka, podle rabiho Aby bar Kahany. Rabi Aba bar Kahana totiž řekl: Osm věcí bylo té noci dovoleno: [obětování] venku, v noci, nekohenem,
והתם מוקצה בלחוד הוה נעבד נמי הוה א"ר אחא בר יעקב מוקצה לעבוד ולא עבדוהו רבא אמר לעולם עבדוהו וחידוש הוא כדר' אבא בר כהנא דאמר רבי אבא בר כהנא שמנה דברים התירו באותו לילה חוץ ולילה וזרות
Originál: Temurah 28b na Sefarii, verze „Wikisource Talmud Bavli“ (hebrejské Wikisource), licence CC BY-SA. Originál je převzat beze změn obsahu, jen rozdělený na segmenty. Český překlad je odvozené dílo pořízené strojově (model Claude) a šíří se pod licencí CC BY-SA 4.0.